נחלת יעקב · דברים · פרק 4 · פסוק 25

כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. אמרינן בש"ס (גיטין פ"ח) מה דכתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו משום דצדיק ה' וישקוד על הרעה. אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת וכו' עולא אמר שהקדים שני שנים לונושנתם והיינו כי לולא שהקדים הגלות הי' מתקיימים בהם ח"ו אבד תאבדון זה כוונת התלמוד בר"ה בהא דפריך הש"ס התם על קרא דצום השביעי וצום העשירי יהפוך ה' לששון ולשמחה קרי לי' צום וקרא לי' ששון וכבר תמה בזה הט"ז באו"ח סי' תקנ"א דמאי קושיא הוא ודאי הכי קאמר דקודם הי' צום יהי' עתה ששון ועיי"ש מה שנדחק בזה. ונלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה תמוה הבטחה זו דמה ענין יש להפוך אלו ימי הצומות לששון ולשמחה. וכי מי שאירע לו צרה בתשרי ויצא ממנה בניסן יעשה בתשרי על יום הצרה משתה ושמחה ואין ראוי לקבוע יום משתה ושמחה אלא ביום שניצל מהצרה כמו ביציאת מצרים שנקבע יום השמחה ביום היציאה ממצרים ולא ביום שנכנסו למצרים. ולזה נאמר אף דודאי אין ראוי לקבוע יום שמחה ביום הצרה, מ"מ אם מכח מה שנעשה הצרה ביום הזה הי' סיבה שניצל אח"כ מהצרה כגון ביום שנחלה הי' רופא של המלך כאן וע"י כן נתרפא ואלו היה נחלה ביום אחר לא הי' רופא כאן ולא היה נתרפא בודאי ראוי לקבוע ביום זה המשתה דהא ביום זה היה סיבה לנס. ומעתה הואיל ומה שהקדים הקב"ה את הגלות שני שנים לונושנתם הוא סיבה להגאולה וראוי לקובעו יום משתה ושמחה בזמן הגאולה כי ע"י ההתעוררת הרחמים שהי' בעת הזאת בא קץ הגאולה. והנה ידוע כי ביום שיש צרה גדולה בעולם קונה אותו היום תוקף הדיןובו נפקד עונשים שעינינו רואות שהמן בנפול הגורל ביום מיתת משה שמת ואמרו ע"ז שלא הי' יודע שביום שמת משה נולד משה משמע שאם ח"ו לא הי' נולד משה באותו יום הי' כלי' חלילה מחמת תוקף הדין שהיה שולט באותו יום רק שהמסבב סיבב שבאותו יום נולד משה וקנה אותו יום ג"כ הארה משפע רחמים כיון שהוקבע בעת הגאולה לששון וממילא בשעה שהדין בעולם כגון שיש שמד מצא מין את מינו ונתעורר הדין ביום ההוא ולכך מתענין. וביום הגאולה שיש רחמים בעולם מצא מין את מינו ההתעוררת רחמים שקנה היום ההוא ובשעה שאין שמד ואין שלום כיון שהזמן ממוזג מדין ורחמים ממילא רצו מתענין. ולפ"ז ניישב ג"כ הפסוקים (ביחזקאל כ"ד) בן אדם כתוב לך את שם היום את עצה היום הזה סמך מלך בבל וגו'. הסימן הזה הוא תמוה. א) במה שכפל הדברים ואמר את שם היום את עצם היום. ב) במה שמשל את הקודם ואמר וגם יצוק בו מים ולבסוף אמר והעמידה על גחלים ריקם וגם ענין המשל של שפיתת הסיר שרש"י פירש שירושלים הוא הסיר ויתן אותה ג"כ על אש וגם כל המשל אין לו ענין. וגם קשה אומרו שני פעמים לכן כה אמר ה'. ולדרכינו א"ש כי ידוע שאחד עשר שנה קודם החורבן הי' גלות החרש והמסגר לבבל למען יוקבע ישיבות בבבל כמבואר בש"ס. והנה לשון כתיבה נאמר על דבר שיש בו זכרון לדורות וכיון שיום זה קנה שיהי' יומא דדינא והצרות שנעשו בו. וגם קנה רתמים להתעוררת רחמים שהי' בו ולזה אמר כתוב לך שם היום הזה שהוא עוצם הדין והפורעניות הנעשה בו. את עצם היום הזה כי עצם נאמר על דבר המאיר כמו כעצם השמים לטוהר והיינו האור של רחמים הנעשה בו ביום הזה כי בעצם היום הזה בא נבוכדנצר כלומר בתוקף הרחמים צר נבוכדנצר על ירושלים ביום הזה משול משל שפות הסיר שפות אמר בתוקף הרחמים שימהר בישול הפורעניות בכדי שיגמר מהר ורימז על אותן י"א שנה קודם החורבן שהי' בו גלות החרש והמסגר ולזה אמר אסוף כל ירך טוב מכתף היינו שיגלה כל הצדיקים דהיינו החרש והמסגר ולזה אמר ג"כ שיציק בו מים היינו שהגלות יהיה בתוקף הרחמים ואמר אחרי כן לכן כה אמר ה' סור אשר חלאתה כלומר כיון שעדיין לא שבו ואחר גלות הצדיקים יגלו כל הנשארים אחד אחד בלא גורל ואח"כ אמר על הרשעים אשר ישארו בתוכו לא יסור רשעתם מהם שבאחרונה יגדל המדורה ויעמידה על הגחלים ריקה עד שאפי' נחושתה של הסיר יושרף ויכלה הכל בתוקף הגזירה: