קריאה במקור

נחלת יעקב · ויקרא · פרק 25 · פסוק 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שש שנים תזרע וגו'. בש"ס (סנהדרין ל"ט) אמר לי' האי מינא לר' אבהו אלהכון גחכן הוא דא"ל ליחזקאל שכב על צדך השמאלי וכתיב ושכבת על צדך הימני אדהכי והכי אתי האי תלמודא א"ל מאי טעמא דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו מילתא דשווי' לתרווייכו אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו וכו' אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר את הגדולים אף הקב"ה מייסר את יחזקאל והקשה המהרש"א דמאי קאמר להו דשווי' לתרווייכו דמה שהשיב למין במנהגו של עולם במה תלה הדבר בשמיטה שהשיב לתלמיד. ועוד הא מפורש בקרא אשר תשכב עליו תשא את עונם ונשיאות עון בית ישראל. ומה הוסיף לו ר"א במשל במנהג של עולם. ונראה לפרש דקושית המין היה כיון דכתיב (יחזקאל ד') תשא את עוונם ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון ב"י וגו' ושכבת על צדך הימני ונשאת עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך ועיי' רש"י שחושב כל השנים שהיו בא"י מספר אותן השנים הי' יחזקאל שוכב. וזה לכאורה תמוה מאוד כיון דהם לא גלו רק בעון שמיטות ובשאר שני השמיטה אין כאן חטא ושנת השמיטה לא היה רק שבעים. וכנגדן הו' גלות בבל וא"כ גם יחזקאל לא היה צריך לסבול רק שבעים יום ועל אותן ימים היתירין על שבעים אמר אלהכון גחכן הוא כמו שפרש"י דמשחק בנביאיו שאמר לו יום לשנה וצוה לו לסבול נגד כל השנים שהיו בא"י ולפ"ז שפיר קאמר להו ר"א אימא לכו מלתא דשווי' לתרווייכו דהתלמיד שאלמ"ט דשביעתא וע"ז השיב אמר הב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע דלכאורה נראה דהאי זרעו שש הוא שפת יתר דזריעה אינו בכלל המצוה אך באמת הדבר פשוט דזרעו שש ג"כ בכלל המצוה הוא כדכתיב שש שנים תזרע שדך. והוא כיון דטעמא דשביעתא כדי שתדעו שהארץ שלי ובמה שמוברין שנה אתת ואין זורעין בו ליכא הכירא דהארץ הוא של הקב"ה דהא אדרבא דרך אנשים להוביר אפי' פחות מז' שנים ולזה אמר רחמנא שש שנים תזרע והשמיטו שבע. כיון שדרך בני אדם לזרוע שנה ולהוביר שנה כמ"ש בבבא בתרא דמוברי באגי ואם אינן מוברין מפסידין הארץ מכל וכל. אמנם זה הוא בח"ל כשעולם נוהג עפ"י דרך הטבע אבל בא"י שהכתוב נאמר עליו עיני ה' אלהיך מראשית ועד אחרית שנה ואין הארץ מתנהגת בדרך הטבע רק בהשגחת השי"ת ואם יזכו ישראל הארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו ואם ח"ו יחטאו כתיב והאדמה לא תתן את יבולה וזהו שצוה הקב"ה שש תזרע שדך. ולא תבורו שנה אחר שנה כמנהג העולם רק השמיטו בשביעית מפני שהוא קודש משום דכל שביעי קודש הוא כמו שבת בראשית והקב"ה הוא המוציא פירות בא"י ולא הטבע והכתיב מנוחה לעצמו בשביעית כמו בשבת בראשית ובזריעת שש רצופים ובהשמטת שביעית יבורר לישראל שהארץ של הקב"ה וע"ז מסיים והם לא עשו כך אלא חטאו וגלי פי' שלא האמינו בהשגחת השי"ת והובירו שנה א שנה וכשהי' ובוודאי מגיע זמן זריעה בשביעית זרעו כי לא האמינו בו לא הבירו כולם בשנה אחת רק בשנה שזה זרע זה הוביר והעולם נידון אחר רובו נמצא שחטאו ישראל כל השנים שהיו בא"י מה שהבירו שנה אחר שנה מחמת חיסר האמונה שהי' בהם ולכך הוצרך יחזקאל לסבול מספר ימים נגד כל השנים שהיו בא"י כיון שהי' בכל שנה חטא חוסר אמונה בא"י אמנם מה שחטאו בזרוע בשביעית זה חטא יותר גדול שחיללו את הקודש דחילול שביעית כמו חילול שבת לכך הי' גלות לכל ישראל שבעים שנה וחטא של חוסר אמונה שהי' בכל שנה סבל יחזקאל יום לשנה. ובזה מיושב הכל:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Lamberg, 1887
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
הערות המהדורה
This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645