נחלת יעקב · דברים · פרק 28 · פסוק 68

והשיבך ה' באניות בדרך וגו' כל המפרשים תמהו שבתוכחה זו אינו מסיים בדבר טוב. עוד קשה מקודם אמר והפיצך בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ א"כ גם מצרים בכלל ודוחק לומר שאחר שיפזרם ויקבצם אתר כך למצרים דלמה יעשה כזה שיקבץ אותם למצרים. אמנם נראה בכוונתם לפי מה שכתוב בזהר חדש בפ' תבא וז"ל והשיבך ה' מצרים באניות אבטוחתא למעבד ולא תבא ניסין ואתוון דעבד קב"ה במצרים ביומין קדמאין כמה דאת אמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ע"ש והיינו כמ"ש המדקדקים דאות הכ"ף המורה על הדמיון דרכה, לפעמים להיות חסירה כמו כי ה' אש אוכלה משפטו כאש אוכלה וחסר כף הדמיון וכן מ"ם השימוש דרכה לפעמים להיות חסירה כמו עד יקום גוי אויביו משפטו מאויביו וכאן ג"כ נראה כאלו כתיב והשיבך ה' במצרים כלומר שאותה השבה מהגליות האחרונים יהי' כמו ההשבה שהי' ממצרים באניות פי'. כי בקונקרדאנציא מבואר כי שורש אנה יפרד לג' ראשים ענין אבל כמו ואנו ואבלו וענין מקרה כמו כי לא יאונה לצדיק כל און וענין ג' שהוא ספינהו באניות דהכא יש נפרש כפי' הב' בלשון מקרה כלומר שיהי' בהיסח הדעת עד שידמה לו כמקרה פתאומית כדאיתא בסנהדרין דף צ"ג דאין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה כלומר שיהי' סיבות וגרמות כאשר הי' במצרים אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה כמו כן יאבדו כל אוביך ה' בגאולה אחרונה ויאמר לך שלא תוסיף עוד לראותה כנאמר כי אעשה כלה בכל הגוים:

עוד יש לתרץ מה שלא סיים בתוכחה זו בדבר טוב וגם מ"ש בתוכחה זו עד השמדך ועד אבדך בגוים והנביא צוות (עמוס ט') אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב נאום ה' וגו' ולכן נראה כי ידיע שמשנה תורה הם דברי משה כמאמרם ז"ל משה מפי עצמו אמרם והיינו כמו שפירש בס' יערות דבש שה מדברת מתוך גרונו של משה וכיון שהדיבור הי' מדבר לנוכח הי' הדיבור מדבר לכל יחיד ויחיד ולזה נכתב התוכחה זו הכל בלשון נוכח ויחיד וכיון שהדיבור הי' מדכר לכל יחיד אם יהי' רשע ולא ישמע לקול השי"ת שייך שפיר מאמר עד השמדך כי הרשעים יכלו בוודאי ולא ישאר רק טוב ומש"ה לא סיים בדבר טוב כי כיין שאינו מדבר רק לרשעים והרשעים באמת יכלו בזמן ההוא כדכתיב (ירמי' מ"ד) ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה משא"כ בפ' בחקתי שהי' משה שליח מהקב"ה אל כל ישראל. וכיון שהי' מדכר אל הכלל מש"ה לא הי' יכול לומר בלשון עד השמדך ועד אבדך כי הכלל ודאי דלא ישמדו ולא יכלו כי אפילו שבטא גמירי דלא יכלה מכ"ש הכלל ולכך סיים בדבר טוב כי להכלל בוודאי יתהפך הקללות לברכות ויהי' כולו טוב – עוד יש לפרש בדרך אחד כי יש לנו שני הבטחו' א' מה שאמר ישעי' (ס"ה) שהצדי' יראו במפלת הרשעים כדכתיב הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ובשבר רוח תיללו וכן אמר שם (ס"ו) נראה בשמחתכם והם יבושו. הבטחה ב' לצדיקים דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דהיינו שבגאולה העתידה יראנו השי"ת נפלאות כימי יציאת מצרים ומצינו לפעמים פסוק אחד שמדבר לצדיקים ולרשעים וז"ש והשיבך ה' מצרים באניות בדרך פי' כי און הוא לשון כח כמו (הושע) מצאתי און לי וידוע מה שכתבו המדקדקים דאות הכ' המורה על הדמיון דרכה לפעמים להיות חסירה כמו כי אש ה' אוכלה שמשפטו כאש אוכלה וחסר כף הדמיון או מ"ם הדמיון דרכה להיות לפעמים חסירה כמו עד יקום גוי אויביו שמשפטו מאויביו וכאן נמי חסר כ"ף והמ"ם הדמיון מתיבתמצרים ומשפטו כממצרים כלומר שבאותן הכוחות שהי' בימי צאתך מארץ מצרים כמו כן יהי' בגאולה העתידה בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה והיינו שאבדו השר ועמו כמו שכתב האלשיך כמו כן בגאולה העתידה יאבדו כל האומות והשרים שלהם ולא נוסיף לראותם עוד ומ"ש והתמכרתם מדבר על רשעי ישראל כמ"ש ישעי' הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו כי מפלת רשעים שמחה לצדיקים: