וירא יוסף את אחיו ויתנכר אליהם. פרשה זו תמוה. א'. ויתנכר אליהם הוא דבר תמוה. ב'. כתיב וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם כי מה ששאל אותם אינו דבר קשות כלל. ג'. שחזר וכתב ויכר יוסף את אחיו הם דברים מיותרים לגמרי שהרי כבר כתיב ויכירם. ולתרץ זה נראה דהנה ידוע שאפילו התנאים הכירו הצדיקים והרשעים מרחוק כמבואר בזהר בכמה דוכתי ומקרא מלא דבר הכתוב וראו כי שם ה' נקרא עליך וא"כ אף שלא הכירו את יוסף שהוא אחיהם מ"מ הי' להם להכיר צדקתו שהשכינה שורה עליו. ובוודאי היה זה בדרך נס שלא הכירוהו וזה שכתב ויתנכר אליהם כי ידוע מה שדרשו רז"ל על בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים וזה כוונת הכתוב במה שאמר ויתנכר אליהם היינו שעשה מעשיו שידמה להם כאלו נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כמו שאמר בפניהם כי נחש ינחש איש אשר כמוני וכו' שעשה עצמו לנחש כמו כן אמר לפניהם שעושה מעשים אחרים הדומים לזה למען לא יכירו צדקתו ומה ששאל להם מאין באתם הן הן הדברים קשים כי אין מקום לשאול מאין באתם רק מאין אתם והשאלה מאין באתם שייך רק למי שהלך ממקומו וחזר אז יש לשאול מאין באתם אבל מי שראה אחד שלא הכירו מעולם אין שייכות לשאול מאין באתם רק מאין אתם כמו בפ' ויצא דיעקב שאל להרועים מאין אתם. וגם המלאך ששאל להגר אי מזה באת יפה שאל כיון שהיתה תועה בדרך שייך לשאול מאיזה דרך באת לנסותה הדרך שבאת משם אבל יוסף שראה אנשים שלא הכירם שעשה עצמו כאילו לא הכירם מעולם הי' לו לשאול מאין אתם אך הישוב לזה כיון שתפס אותם לגנבים – והגנבים אין להם מקום קבוע לדירה רק חודש כאן וחודש במקום אחר ואין שייכות לשאול מאין אתם כיון שאין להם מקום קבוע רק מאין באתם ולזה אתי שפיר דמחשיב לשאלה זו דברי קשות ומה שחזר ושנה ויכר יוסף את אחיו להקדים כי מה שאמר אח"כ לא מפני שחשד אותם לרשעים כמו שאמר לפני אביהם שאוכלין אבר מן החי ושתולין עיניהם בבנות הארץ ולזה אמר ויכר יוסף את אחיו כי ידוע שהרשעים לא נחשבו לבני אבות וכן כתב רש"י בפ' ברכה דויהי מתיו מספר שנמנים בשאר השבטים ולזה כתב ויכר יוסף את אחיו כלומר שהכירם שהם צדיקים והן אחיו ובני אביו והן לא הכירוהו היינו שלא הכירו אותו לצדיק כלל וחשבו אותו לבן נכר ויזכור יוסף את החלומות כלומר שכל דברי קשות שדבר אליהם לא היו רק מפני זכרון החלומות והנה ידוע מה שכתבו המפרשים כי מה שלא שלח לאביו ולאחיו כי המתין עד שיתקיים כל החלומות עד שיבואו אביו ואחיו להשתחוות לו ולכאורה תמוה כי בודאי צדיק כיוסף לא יתוש לכבוד המדומה שישתחוו לו אביו ואחיו. לכן נראה כי שני החלומות שחלם יוסף היה חלומות של נבואה כענין שאמר בחלום אדבר בו והנבואה הנאמר בחלום אין הכרח שיתקיים כולה והנה המלוכה שהראה לו בחלום היה מראה על ענין המלוכה הניטל מבית דוד וניתן לירבעם שהוא מזרע יוסף ובחלום ב' היה מראה לו על ענין משיח בן יוסף שקודם משיח בן דוד ולכך הראה לו ג"כ שאביו ואחיו ישתחוו לו כי יש בישראל מי שיקרא בבחינת יוסף כענין שנאמר עדות ביהוסף שמו ויש שנקראים בבחינת יעקב וקבלו אותו למלך ומבואר בש"ס כשהיו יראים מאיזה דבר עשו דבר קטן שיחול הדבר הזה על הדבר הקטן. כענין שאמרו בגיטין ודף מ"ה) אפכיתו לכורסיי' והנה יוסף הי' לו צער במאוד על קיום החלומות שהמלוכה ניטלת מבית דוד על ידי זרעו הי' עון גדול ולכך ביקש שיתקיים החלומות בכאן כי אולי יתבטל הדבר שלא יתחלף המלוכה ולא ינטל מבית דוד וכל מה שעשה להן לא עשה אלא לטובתן:
קריאה במקור
נחלת יעקב · בראשית · פרק 42 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645