האף אמנם אלד ואני זקנתי. פרש"י שינה הכתוב מפני השלום והוא תמוה מאוד. ונראה דהנה יש להפליא בדברי שרה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן וכי לא ידעה שלא יפלא מה' דבר. לזאת נראה בכוונתה דהנה באברהם ושרה במה שהקב"ה עשה להם נס שיולידו בדרכים שונים ששרה חזרה לנערותיה כמ"ש רש"י עדנה צחצות בשר ואברהם נשאר זקן והוליד והי' לו להב"ה לעשות נס בשניהם בשוה או שניהם זקנים ויולידו או שיחזירו שניהם לנערותם. וזהו תמיהת שרה שמה שאמרה אחרי בלותי והיינו שהחזרתי לנערותי ואדוני זקן והטעם שעשה הקב"ה כן משום דאברהם הוא מדת החסד ויצחק מדה"ד ושרה סטרא דנוקבא והוא ג"כ מדה"ד ולהיות שרצה הקב"ה שיצחק יהי' קרוב יותר לסיטרא דדינא ולכך חזרה שרה לנערותה כדי שסיטרא דילה יהיה לה התגברות כדי שיהי' נוטה יצחק לסיטרא דדינא. ובזוהר ג"כ מבואר בדברי שונמית שאמרה אל תכזב בשפחתך אל תשליני דהוא מטעם שהבינה שהילד יהי' מסטרא דנוקבא ואין לו קיום וכן היה עד שהחייהו הנביא וניתן לו נשמה מסטרא דדכורא כמבואר בזהר וזהו היה התאוננת של שרה במה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן והבינה שהולד יהי' מסטרא דידה ולכך היה הבטחה כמצחק בעיניה שהבינה שלא יהי' קיום כמו בשונמית ושפיר אמר הקב"ה בשבילה למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ותרגומו ברם בקושטא תלד ואנא סבת פי' שבאמת היה נחשב זה ללידה אם אני היה גם כן נשארה בזקנות שאז היה הולד מסטרא דדכורא והיה לו קיום משא"כ שחזרתי לנערותי ומזה נראה שהילד יהיה מסטרא דנוקבא ולא יהי' לו קיום ואין זה חשוב לידה והבטחה זו לריק בעלמא כעין שקרא שונמית הנביאה להנביא לכזב בשפחתיך כמ"ש אל תכזב ולפ"ז אמר הקב"ה לאברהם ממש כמאמר שרה וע"ז אמר הקב"ה היפלא מה' דבר וגו' ולשרה בן והיינו שתחת יכולת הקב"ה שאף שהוא מסטרא דשרה יהי' לו קיום וכן מבואר בזהר שבשעת עקידה ניתן לו נשמה מסטרא דדכורא ושפיר היה לו קיום ובזה אתי שפיר מה דכתיב ותכחש שרה כי יראה אף שידעה שהקב"ה סיפר לו דבריה דהא לא גלתה הדברים לשום אדם ותצחק שרה בקרבה מ"מ היתה רוצה לסבב דבריה מה שאמרה אח"כ אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן לענין אחר שאמרו במדרש שהקב"ה אמר קנמון אני מעמיד בעולם אחר שכלה ליחותו ונצרר ונקשר דמו ובטלה תאוותו והיתה רוצה שגם תאוותה שהי' נפסקת בזקנותה שיתחזק הקנמון בביטול התאווה משניהן ולזה ויאמר לא כי חקת דהיינו שהקב"ה אמר לו שאמרת זה מחמת שלא היה נחשב בעיניך ההבטחה מחמת שהי' במחשבתך שלא יהיה לו קיום להיולד וכמש"ל:
קריאה במקור
נחלת יעקב · בראשית · פרק 18 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645