ומשה עלה אל האלהים. בש"ס (שבת פ"ח) אמרינן אמר ר' יהושע לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו וכו' תנה הודך על השמים וכו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיךמארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם וכו' שוב מה כתיב בה נא יהי' לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז וכו' שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה. שוב מה כתיב בה כבד את אביך וכו' כלום יש לכם אב ואם. שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף כלים יצה"ר יש ביניכם, והוא תמוה דלמה נקיט אלו דהא שום מצוה מהמצות לא שייך אצלם. ונראה דהנה עיקר המעלה שיש בישראל יותר מהמלאכים עד שאמרו שעתידין המלאכים לשאול לישראל איה מקים כבודו הוא משום דהמלאכים המה מוכרחים במעשיהם וההכרח לא יגונה ולא ישובח משא"כ צדיקי ישראל שהן בעלי בחירה ועושין טוב ברצונם יש להם שבת ומעלה. לזה באו המלאכים וקטרגו ואמרו תנה הודך על השמים שיתן להם התורה פי' שיתן בכחם שהם יהיו יכולין להכרית האנשים שיעשו כרצונם והן טוב הן רע ולהמלאכים יותן הבחירה שאם יבחרו להכריח האנשים שבעולם לטוב שיקיימו כל המצות שבתורה ינתן להם שכרם ובאם שיבחרו האנשים להכריח לעשות רע להיות להם קנאה ותאוה והמדה כמו שהי' בימי מנשה ולגנוב ולרצוח ולנאוף יענשו וכלל הדבר שביקשו שיהיו המלאכים בחיריים והאנשים יהיו מוכרחים על ידם והשיב להם משה תשובה נצחית. דהנה כלל המצות הן א' באמונת אלקות ב' שיעשו זכירה לדברי אמונה כגון שבת לאמונת חידוש וכיוצא, ג' מצות אשר לא הי' צריך לצוות עליהן כגון אכילת שרצים וכיוצא שאפילו אותן שלא קבלו התורה עושין כן אולם הקב"ה ציוה עליהן להרבות שכרן וזה כוונת ר' רנני, בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצות כלומר שהרבה להן תורה ומצות דברים אשר לא הי' צריך לצוותם עליהם כמו אכילת שקצים ורמשים כדי להרבות שכרן וגם אמרו חז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין ולזה השיב להם משה למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם כלומר אנחנו סבלנו יסורין אבל אתם למה ינתן לכם כיון שלא סבלתם שום יסורין ועוד שמלבד היסורין שסבלנו הי' לנו נסיונות כי ירדנו למצרים וה זמה והיינו גדורין בעריות. ב' לא יהי' לך ג"כ יש לנו שכר כשאנחנו בוחרים בזה מחמת שיש אומות המפתות אותנו לעבוד ע"ז משא"כ במלאכים. ומה"ת יבחרו להכרית האנשים להאמין אמונות רעות וכן היא הטענה ברציחה וניאוף כיון שאין יצה"ר ביניהם מה"ת יכריחו האנשים לרע ונגד המצות שנצטווינו בכדי להרבות לנו שכר לא שייך בהן כלל כיון שבוודאי לא יכריחו האנשים לזה כי הוא נגד הטבע בשלמא להאנשים נותן להם שכר על המעשה אף שהוא גם מחמת הטבע משא"כ במלאכים שאין להם מעשה ולזה השיב להם מכיבוד אב ואם שאף אותן שלא קבלו התורה עושין כן מחמת טבע ומעשה אין להם ועל מה יקבלו שכר:
קריאה במקור
נחלת יעקב · שמות · פרק 19 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645