נחלת יעקב · דברים · פרק 32 · פסוק 7

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור פי' כי כל אדם רואה השינויים שנעשו בעולם הן בפירות הן בשאר דברים כי הלא בפירות שנטלו המרגלים הי' משקל כל פרי כמה אבנים ועכשיו נתקטנו לאין מספר ושיעור כמו כן כל הדורות מתקלקלים עד אין תכלית וזהו שאמר זכור ימות עולם כלומר הטובה שעשה לכם הקב"ה מימות עולם בינו שנות דור ודור כלומר תבינו טעם השינויים (כי שנות הוא לשון שינוי כמו שפירש"י בתהלים בקרא שנות דור ודור לרע שנעשה בכל דור ודור הוא משום השינוי שנשתנו הדורות במעשה ומחמת שנשתנה, הדור לרע נשתנה מחמת זה הכל לרע:

שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך לכאורה דברים כפולים ועוד כיון שאמר זה לדורי דורות וכי אביו והזקנים יזכרהו מה שהי' מימות עולם ועוד קשה שבאביו אמר לשון הגדה ובזקנים לשון אמירה. לכן נראה מחוקרי תורתינו הקדושה שיש ארבעה דברים שמביאין ראיה מהם והן המוחשת והמקובלות. והמפורסמות. והמושכלות. המוחשות היינו מה שידוע בחוש כמו שהאלכסון גדול מהצלע. והמפורסמות היינו הדבר שהוא מפורסם לרבים. והמקובלות היינו מה שקיבל מהאבות. והמושכלות היינו מה שמשיג השכל. ובזה יש לפרש כוונת, הכתוב (ישעי' מ') הלא תדעי הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ. הכוונה בזה כי ה' אלהי ישראל נודע מכל הד' דברים הנ"ל וזהו שאמר הלא תדעו הוא מן המוחשות שכל אדם יכול לידע זה בחוש הנס שעושה לו הקב"ה בכל עת, הלא תשמעו הוא מן המפורסמות שנשמע מכל אדם הלא הוגד מראש הוא מן המקובלות. הלא הבינותם מוסדות הארץ זהו מן המושכלות כי הניסים שנעשו יש מהן מהמחושות. יש מהן שמקובל מאבותינו. יש מהן שמפורסמים בכל העולם כמו יציאת מצרים. ויש מהן מושכלות הייני מוסדות ארץ וייכולין להבין השגחתו ית"ש. וזהו שאמר אח"כ היושב על חוג הארץ כלומר מכל ד' דברים הנ"ל יש ללמוד שהקב"ה יושב על חוג הארץ כלומר שמשגיח עליהם, ואף שיושבים כחגבים עם כל זאת משגיח עליהם כל כך. עד שנוטה כדוק שמים לצורך העולם. וימתחם כאהל לשבת להגין עליהם וברא גלגלים ושכליים לצורך העולם. הנותן רוזנים לאין התחיל להביא ראיו' מן המוחשת כי על המקובלות והמפורסמות אין צריך להביא ראיי'. ולזה אמר מן המוחשות שהוא נותן רוזנים לאין בפתע פתאום מזה ניכר שאין זה מדרך הטבע והוא פעולות מהשגחת השי"ת ומזה ניכר שהוא משגיח שעושה רוזנים ושופטים כתוהו. ואל מי תדמיוני ואשוה ואפילו האדם אם עושה דבר יקר הערך מאד. העולה לאלפים ולרבבות היאמין אדם שיאמרו לו שעשאו להשליכו מעל פניו ולזורקו למים כי זה לא פעולות חכם רק מעשה כסילים. וכמ"ש הבורא ית"ש היאך אפשר להאמין על הקב"ה שיעשה מעשה שאינו פעולת חכם וזה אמר ואל מי תדמיוני ואשוה כלומר במחשבחכם כשתאמינו שישליך העולם מעל פניו והוא נסתר מהשגחתו ית"ש ולעשות פעולה רבה וחשובה כזו, כי שאו מרום עיניכם כלומר הרי אתם רואים בעיניכם השמים וכל צבאם משועבדים להעולם ובוודאי לא נתייסד עולם גדול וחשוב כזה עד שנשתעבדו לזה העולם השמים וכל צבאם בכדי למלאות תאוות עוה"ז רק בשביל קבלת התורה כמו שדרשו חז"ל על פסוק ארץ רעשה בע"ז דףג' ע"ש:

והנה על המקובלות לכאורה קשה הא כל האומות מקובלים באמונה שלהם מאבותיהם. ולזה נראה בוודאי בעניני האמונה שנוגעים אל השכל יכול להיות שאבותיהם טעו בשכלם כי החכמים מועטים ויכולים אותם ששכלם עכור להשתרש באמונה רעה עד שמנחילים לבניהם אמונה כוזבות משא"כ בדבר המקובל על ידי מעשה שאירע בפנינו שראו בעיניהם ודאי אי אפשר לומר שכל האבות מהמון רב הזה המציאו דבר שקר לאמר לבניהם שראו בעיניהם אותות ומופתים מאחד עפה שראוי להחזיקו באלוה למען יהי' מוריש לבניו אמונה כוזבות ולא יתאוה להוריש לבניו אמונה אמיתית רק לפעמים האב טועה בשכל ועי"ז מוריש לבניו אמונה כוזבות אבל להמציא מעשה כוזבות שהחוש מכחיש ודאי לא חשיד אינש בזה ומכ"ש לחשוד המון רב שכולם ימציאו מדעתם כוזב אשר החוש מכחישו זה ודאי אי אפשר. לזאת המעשים אשר מספרים כל האומות להחזיק אמונותיהם והמעשה הוא מקובל מאבותיהם ודאי אמת ואין ספק בו כי אין ראיה גדולה מהמקובל אך ללמוד מאיזה מעשה האמונה זה צריך לחכמים גדולים מאיזה מעשה יש ללמוד דבר האמונה כי לפעמים יש לחשוב אף לדבר שהוא נראה במופת כי על המופתים י"ל שבלט וכישוף הוא כמ"ש הרמב"ם אם לא כי חכמים יגידו על זה איזה מופת כי זה מופת חותך אשר א"א להיות רק מאת אלהות וידוע כי הגדה מלשון המשכת הדיבור וסיפור המעשה כמ"ש האלשיך בפ' ויצא וסיפור המעשה הוא מהמקובלות וזהו שאמר שאל אביך ויגדך כלומר סיפור המעשה והנפלאות שעשה הקב"ה דבר זה יודיעוך מאביך כלומר מהמקובלות ידוע לך סיפור המעשים שהן אמת בבירור כי המקובלות הן אמת בודאי זקינך ויאמרו לך זקינך היינו החכמים עפ"י סיפורי המעשים ונפלאות שעשה הקב"ה עמנו ויאמרו לך החכמים שחלק ה' עמו ויעקב חבל נחלתו וראיי' לזה ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון כלומר במה שהספיק אותם במדבר ארבעים שנה אשר אין מקום זרע ונחשים כקורות ועקרבים כקשתות ולא בלה שלמותם ורגליהם לא בצקה וזה ודאי כל החכמים יעידון ויגידו כי זה א"א מבלתי מעשה ה' אלהים חיים וזה מורה כי ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר: