שד"ל על שמות · פרק 29 · פסוק 24

התנופה היא הגבהה והולכה והובאה, כי הכהן היה מקבל מיד מביאי הקרבן ומגביה ומוליך ומביא לסימן שהדבר יוצא מרשות הבעלים לרשות גבוה, וכן אהרן קבל את הלוים שהיו נתונים לה' מאת בני ישראל והניף אותם (במדבר ח' י"א וכ"א), וכן בכל השלמים המקריב את זבח שלמיו לה' ידיו תביאינה את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו, את החזה להניף אותו תנופה לפני ה' (ויקרא ל' ז') שפירושו יביא את החזה כדי שעליו יניף הכהן את החלב לפני ה'. והנה החזה לא היה משמש אלא כדי לשטוח עליו החלבים שהיו צריכים תנופה כי היו נקטרים על המזבח, ולכך נקרא חזה התנופה, והיה נשאר לכהן כמו הסל שהיו נותנים בו הבכורים. אבל השוק הוא תרומה לה' והאל נותנו לכהן, על כן נקרא שוק התרומה. ובפעם הזאת שהיא התחלת הקרבנות, וחנוך אהרן ובניו, רצה ה' שיוודע כי השוק הוא חלק גבוה, על כן נקטר גם הוא, ומשה שהיה משמש ככהן לא קבל רק החזה, והניף גם אותו ונשאר לו למנה, ולשון תנופה נאמר ג"כ להוראת ההפרשה ונתינה לגבוה, כי כל דבר הניתן לגבוה נקרא בלשון הגבהה והרמה, כגון אשר הניף תנופת זהב (למטה ל"ה כ"ב), לכל תנופות בני ישראל (במדבר י"ח י"א); ועיין מה שכתבתי בדברים י"ו י' ושם נדפס בטעות מלה יונית וצ"ל מלה רומית.