שד"ל על שמות · פרק 13 · פסוק 10

ושמרת את החקה הזאת למועדה: דבק לתחלת מה שאמר משה לישראל (למעלה פסוק ג') זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים.

מימים ימימה: משנה לשנה, כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ"ה כ"ט), ואח"ך מפורש ואך לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקודם לכן אמר והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו. והנה ממלות עד תם שנת ממכרו היה אפשר להבין עד ראש השנה, אף אם לא עברו י"ב חדש מיום המכירה, לכך הוסיף ימים תהיה גאלתו, ואח"כ אמר ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, והנה ימים ושנה תמימה דבר אחד הם, וקראו לשנה תמימה ימים כי היא כוללת כל מיני הימים, הארוכים והקצרים, וקראוה שנה כי הימים והזמנים (זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחרף) חוזרים פעם שניה מדי שנה בשנה, וכל זה הוא בשנה הטבעית שהיא ש"סה ימים, ותחלתה בכל זמן שיהיה, כי המוכר ביתו ימכרהו בכל יום שירצה, ומקץ שס"ה ימים נשלמה שנה תמימה הנקראת ג"כ ימים, וענין העיבור לא נזכר בתורה ורנה"ו ע"ה בויקרא כ"ה (ואחריו יש"ר כאן) בקש להבדיל בין שנה לימים ואמר כי שנה היא שנה ממש של שס"ה ימים, וימים היא שנה על פי קביעות המחזור, שהיא לפעמים של שנ"ד ימים; וזה הבל, כי הנה במוכר ביתו, וכן בבת יפתח (שופטים י"א מ') נזכרו שני השמות ימים ושנה, ולא יתכן שיהיה ביניהם שום חילוק, כי איך יתכן לפרש והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו (שס"ה יום), ימים תהיה גאלתו (שנ"ד או שפ"ד יום), ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה (שס"ה ימים)? והנכון כדברי רש"י (שם בויקרא) ימי שנה שלימה קרויים ימים.