וכי יפתה איש: על הרוב אין אדם מפתה נערה בתולה הראויה כפי כבודו להנשא לו, כי אם היה כן היה שואל אותה לנשואין; אבל הנכבדים בעיניהם בראותם את בנות האדם כי טובות הנה ויתאוו להן, יפתו אותן לשכב עמהן, וידרו להן נדרים ללקחם לנשים, ובזה תתרצה הנערה הבתולה כדי להנשא לאיש נכבד, והוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה, אלא למלאות בה תאוותו ולעזבה; ע"כ צותה התורה שהמפתה מָהֹר ימהרנה לו לאשה ויקחה בנשואין, אעפ"י שלא תהיה בת גילו; אך אם יקרה הדבר בהפך שתהיה הנערה נכבדת מן המפתה אותה, ולכן מאן ימאן אביה לתתה לו לאשה, אז כסף ישקול האיש לאביה כמוהר הבתולות לפי שפסל אותה בעיני הבחורים (דון יצחק).
קריאה במקור
שד"ל על שמות · פרק 22 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מָהֹר ימהרנה לו לאשה: יקחנה לו לאשה, ויתן לאביה כמוהר הבתולות, מה שהיו אחרים נותנים לאביה לקחת את בתו אם היתה בתולה, והמוהר הוא (לדעת רז"ל) חמשים כסף האמורים באונס (דברים כ"ב כ"ט). ורש"י פירש יכתוב לה כתובה, אבל הכתובה תקנת חכמים היא כדי שלא תהא קלה בעיניו לגרשה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f651248b56caff4435ac8289a9030940dec548284d15cfbc0ab553b33f8c5c30