חמור שונאך: כאן אמר שונא ולמעלה אויב, כי אויב קשה משונא, ואולי היה ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו תורה אלא בהשבת אבדתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו האבדה ע"י אחרים; אבל בשונא צותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים אתו. והיום י"ג אלול תר"ך אמר תלמידי יצחק קצינעבערג כי התורה חסה גם על הבהמה, לפיכך כשהחמור רובץ תחת משאו ויש שם צער ב"ח, צותה לכל מי שרואה אותו, אף אם רחוק משם, שיתקרב אליו ויעזור לבעליו לפרוק משאו, אבל כשהחמור תועה אין כאן צער ב"ח, על כן לא אמרה תורה שאם יראהו מרחוק ילך אליו כדי להחזירו לבעליו, רק אם יפגע בו והוא קרוב לו אז ישגיח עליו להשיבו לבעליו.
קריאה במקור
שד"ל על שמות · פרק 23 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו: לשון הנופל על הלשון בהוראות מתחלפות, דוגמת כי יבער איש וגו' (למעלה כ"ב ד').
מעזוב לו: ענינו להניח לו שיעשה בלי שתעזרהו.
עזוב תעזוב עמו: תפרוק המשא מעל הבהמה באופן שיפול המשא לארץ והבהמה תנוח מעט מיגיעה (ראב"ע ורמבמ"ן).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f651248b56caff4435ac8289a9030940dec548284d15cfbc0ab553b33f8c5c30