שד"ל על שמות · פרק 23 · פסוק 5

חמור שונאך: כאן אמר שונא ולמעלה אויב, כי אויב קשה משונא, ואולי היה ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו תורה אלא בהשבת אבדתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו האבדה ע"י אחרים; אבל בשונא צותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים אתו. והיום י"ג אלול תר"ך אמר תלמידי יצחק קצינעבערג כי התורה חסה גם על הבהמה, לפיכך כשהחמור רובץ תחת משאו ויש שם צער ב"ח, צותה לכל מי שרואה אותו, אף אם רחוק משם, שיתקרב אליו ויעזור לבעליו לפרוק משאו, אבל כשהחמור תועה אין כאן צער ב"ח, על כן לא אמרה תורה שאם יראהו מרחוק ילך אליו כדי להחזירו לבעליו, רק אם יפגע בו והוא קרוב לו אז ישגיח עליו להשיבו לבעליו.

מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו: לשון הנופל על הלשון בהוראות מתחלפות, דוגמת כי יבער איש וגו' (למעלה כ"ב ד').

מעזוב לו: ענינו להניח לו שיעשה בלי שתעזרהו.

עזוב תעזוב עמו: תפרוק המשא מעל הבהמה באופן שיפול המשא לארץ והבהמה תנוח מעט מיגיעה (ראב"ע ורמבמ"ן).