ולא ישמעו לקול האות: שמיעה לקול מליצה היא המורה שימת לב על דבר, כמו אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהלים נ"ח ו'), ושמע לקול יריבי (ירמיה י"ח י"ט), וטעם הכתוב אם לא יאמינו לך אחר האות הראשון, וזה לא יהיה אלא מצד שלא ישגיחו עליו לבדקו כראוי כי מקוצר רוח ומעבודה קשה לא תהיה דעתם צלולה לחקור היטב מה שיראו, ועי"כ לא יכירו גדולת הפלא ואמתתו, אז יאמינו אחרי האות השני; לא ששני אותות מבררים שליחות הנביא יותר מאחד כי אם הראשון אין בו דופי וחשש, הרי הוא עד נאמן כמאה, אבל הרואים אשר אולי לא ישגיחו בראשון מפני טרדת רוחם, ישגיחו בשני, ועי"כ יאמינו. ומה שאמר והיה אם לא יאמינו, הכוונה אותם שלא יאמינו לראשון יאמינו לשני.
קריאה במקור
שד"ל על שמות · פרק 4 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והאמינו לקול: אמר לקול אחר לשון האמנה, לזווגו עם ולא ישמעו לקול שאמר תחלה.
האות האחרון: האות שאחריו, לא אחרון ממש, אלא כמו ואת לאה וילדיה אחרונים.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f651248b56caff4435ac8289a9030940dec548284d15cfbc0ab553b33f8c5c30