שד"ל על שמות · פרק 9 · פסוק 9

והיה לאבק: ד"מ והפלגה, כאלו הפיח ההוא יתהפך לאבק ויתפזר בכל ארץ מצרים ובנפלו על האדם ועל הבהמה יתהפך לשחין וגו' (קלער' וראז').

שחין: מין נגעים כמו באיוב (ב' ז') בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו, ולדעת רש"י גזרת המלה לשון חמימות, כמו בלשון משנה שנה שחונה; ואפשר שנקרא הנגעים (ulcera) ע"ש החמימות, אך לא שיהיה ענין שחין inflammation כדעת קלער' ורמבמ"ן ראז' ויש"ר; והם חשבו כי כוונת הכתוב שהשחין שהוא החמימות הפריח אבעבועות, ואין הדבר כן, אלא (כמו שהשכיל להטעים בה"ט) פרח הוא תאר לשחין, וכמו שמפורש אח"כ שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה; ופירוש שחין פורח כמו צרעת פורחת (ויקרא י"ג מ"ב נ"ז) שהיא צומחת בלא סבה חיצונית, או שהיא חוזרת וצומחת, וקשה להרפא.

אבעבועות: הוא פירוש לשחין, ושרשו בוע, או נבע, שהן כמו מבוע שיוצאה מהן ליחה, ואייכהרן אמר שהן אבעבועות הדֶבֶר (vomicae pestilentiales), ושהן ענין טבעי המצוי במצרים; ויפה השיב ראז' כי השחין הנזכר כאן לא היה ממית, שאם היה ממית לא היה משה נמנע מלהזכירו; ועוד ראיה ממה שאמר משה לפרעה (למטה פסוק ט"ו) כי עתה שלחתי את ידי וגו', משמע שלא שלח בהם ה' דֶבֶר.