אל האלהים: אל השופטים, כמו למטה כ"ב ח', והטעם שצריך שילך אל השופטים ויעשה הרציעה לפניהם, כדי שאם העבד ינחם אח"כ ויקוץ בעבדות, לא יוכל להכחיש כי ברצונו נתעכב אצלו, ולא יוכל ללכת אל השופטים ולהתרעם על אדוניו הכובש אותו לעבד אחר שש שנים.
קריאה במקור
שד"ל על שמות · פרק 21 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועבדו לעולם: כמשמעו, אלא שאח"כ נאמרה פרשת היובל, ופסלה במקצת מה שנאמר קודם לכן, ע' למעלה ב'; והנה מנהג רציעת האזנים מצאוהו הולכי מרחקי ארץ נוהג גם בין הפרסיים וההודיים שרוצעים אזני הילדים לקדשם לעבודת אליליהם, והילדים הם נקראים בל' הודו Dasa או Dasaia, כלו' עבד (ראז'); ואולי לכך רצה ה' שתהיה רציעת האזנים סימן עבדות וגנאי כדי להרחיק את ישראל מאותו מנהג ע"ז. ולדעת הכורם (ר' הערץ האמבערג) הרציעה היא לאות שאינו עובד מצד חיוב, אלא בבחירה ורצון.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f651248b56caff4435ac8289a9030940dec548284d15cfbc0ab553b33f8c5c30