שד"ל על שמות · פרק 10 · פסוק 21

וימש חשך: יש שפירשו כמו וְיַאֲמֵש, ואמש ל' לילה וחשך, ואין טעם לומר ויחשיך חשך; ואחרים פירשו משרש משש, והוא הנכון, אלא שאמרו שנעשה האויר עב עד שימששו אותו. והנכון שהיא מליצה כמליצת ימששו חשך ולא אור (איוב י"ב כ"ה). שטעמו ימששו בחשך, אף כאן ויהי חשך עד שימששו בחשך כאשר ימשש העור, וכן בתרגום ירושלמי ויהון ממשמשין בחשוכא (וכן מצאתי אח"כ לקלער'). ואייכהארן יחס המכה הזאת לרוח חזק חם ומזיק הנקרא בערבי Samum, ובטורקי Samiel הנושב במצרים מפסח עד עצרת באותם חמשים יום הנקראים אצלם עדיין חַמְשִין, ואז בני אדם מוכרחים לישב בביתם ולא יצאו החוצה; וכל זה איננו שוה לאייכהארן כי אמנם אין מדרך הרוח ההוא שימשך ממנו חשך גמור עד שלא יראה איש את אחיו בתוך ביתו. אמנם מצאנו שאירע במצרים לפעמים חשך גדול, אבל היה תמיד בסבת רוח סערה וסופה גדולה, וכאן לא נזכר דבר מזה.