שד"ל על שמות · פרק 19 · פסוק 2

ויסעו מרפידים: אמר בתחלה דרך כלל שבאו ביום הראשון לחדש אל מדבר סיני, ועתה פירש היאך היה זה כדרך סיפורי הכתוב (רמבמ"ן).

ויחן שם ישראל נגד ההר: אחר שאמר דרך כלל שחנו במדבר, פירש ואמר שחנו נגד ההר אשר במדבר ההוא, והוא הר סיני, כי על שמו נקרא המדבר מדבר סיני וראב"ע (ואחריו רמבמ"ן) חשב כי ויחנו במדבר נאמר על כל ישראל, אבל ויחן שהוא לשון יחיד נאמר על המועטים, והם ראשי המטות והזקנים, שהם חנו נגד ההר מפני כבודם; וזה הבל. כי אמנם הדבור על העם בלשון יחיד אין המכוון בו לדבר על קצת מהם, אבל בהפך הכוונה לדבר על כלל העם בבחינת היותם כלם כגוף אחד (עיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ"ט עמוד צ' צ"א) והנה כשאמר שחנו במדבר אמר ויחנן בלשון רבים, כי במדבר גדול ורחב ידים היו נראים כיחידים מפוזרים כה וכה, אבל כשאמר שחנו נגד ההר, הנה ההר היה כמרכז לכלם, וכלם פונים אליו, והנה הם אגודה אחת וגוף אחד, כי כלם עיניהם ולבם אל ההר ההוא, שכבר ידעו שהוא הר האלהים, כנראה ממה שכתוב למעלה (י"ח ה') אל המדבר אשר הוא חונה הר האלהים, לפיכך כתוב בלשון יחיד ויחן שם ישראל (כל העם כאיש אחד) נגד ההר.