שד"ל על שמות · פרק 22 · פסוק 27

אלהים לא תקלל וגו': לשון קללה תלת הנחתו על המקלל אדם בפניו, כי זה יהיה קלון ובזוי אל המקולל, ולשון ארירה נופל על המקלל חברו שלא בפניו ואומר ארור פלוני, וכשאומר ארור אתה אז יקרא מקלל (תלמידי מוהר"ר יוסף שבתי באזיבי). אמר באברהם ומקללך אאר (ברא' י"ב ג'), מי שיקלל או יַקְלֶה את אברהם בפניו, ה' יגזור עליו אריאה שלא בפניו, כי לא יתגלה ה' אל הרשע ההואלומר לו ארור אתה. והנה כל מקום שנזכר פעל ארר הוא קללה שלא בפניו, כגון ארו מרוז, ארו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה', וכן לכה נא ארה לי את העם הזה, ואשר תאור יואר, ואעפ"י שבלעם היה רואה את ישראל כשהיה עומד לקללם, מ"מ הם לא היו רואים אותו, ולא שומעים את דבריו, ולא היה מגיע אליהם קלון ובושת אם היה מקלל אותם. אמנם אח"כ בדרך העברה אמרו ל' קללה גם על הארירה שלא בפניו ואמרו על בלעם לקללך (דברים כ"ג ה'), לקלל אתכם (יהושע כ"ד ט'), לקללו (נחמיה י"ג ב'), וכן ויקללו את אבימלך (שופטים ט' כ"ז), ויקלל את יומו (איוב ג' א'), ובקרבם יקללו (תהלים ס"ב ה'), גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י' כ'); והנה בנשיא אמר לא תאור, כי רחוק הוא שיזיד איש לקללו בפניו, ובשופטים אמר לא תקלל, שהוא לשון כולל כל מיני קללה וגדוף, בין בפניו בין שלא בפניו.

ונשיא בעמך: כל מין נשיא, אף נשיא שבט, כי גם השבט יקרא עם: ורז"ל עשו אלהים לא תקלל אזהרה לברכת ה' ולקללת דיין; ואן ספק כי ברכת ה' היא באה בק"ו מקללת הדיינים, כי אין גדולת הדיינים אלא מפני שהם עומדים על המשפט שהוא לאלהים, ודבריהם כדברי אלהים, ולפיכך נקראו בשם אלהים, והנה אזהרת קללת הדיין יש בכללה בק"ו ברכת השם (גם כי לדעת רז"ל אזהרה מן הדין, כלומר בק"ו, אינה אזהרה); וידידיה האלכסנדרי ויוסף פלאויוס פירשו אלהי העמים לא תקלל, ואין זה אלא להחניף לאומות.