שד"ל על שמות · פרק 4 · פסוק 11

מי שם פה לאדם: מי הוא שנתן לאדם הכחות והשלמיות, ומי הוא העושה אותו בעל מום מתחלת יצירתו וחסר באחד מכחותיו? מי הוא שנתן פה לאדם, ומי שעושה קצתם אלם משעת לידתו או חרש מלידה ומבטן ועל ידי כן נשאר אלם ולא יוכל לדבר כי לא שמע אחרים מדברים; וכן מי עשה פקח ומי עשה עור, מי נתן לאדם כח הראות, ומי עשה קצת חסר הכח הזה? הלא אנכי ה' - והנה אלם וחרש שניהם נזכרו כאן כנגד מי שם פה כי שניהם חסרים כח הדבור, ואח"כ הזכיר פקח ועור, כלומר כח הראות והעדר הכח ההוא. ותאלמנה שפתי שקר האומרים כי צריך לקרוא או פתח או עור, כי אין כוונת הכתוב לייחס לאל המומים לבדם, אך לומר כי האל הוא הנותן הכחות והשלמיות, ומאתו ג"כ המומים והעדר הכחות, שהרי בתחלת דבריו אמר מי שם פה לאדם.