שד"ל על שמות · פרק 7 · פסוק 27

את כל גבולך: ולא ארץ גשן שלא היתה מגבול מצרים ממש, וכן למטה י' ד' (מוהר"ר משה עהרענרייך).

בצפרדעים: ידוע כי אחרי שוב נילוס אחור, אחר אשר הרוה את ארץ מצרים, נולדים בטיט הנשאר מיני שרצים הרבה, וכתב בושארט כי היה הנס, א) כי נתרבה כ"כ מין הצפרדעים בפרט, ב) כי באו ברגע שאמר משה, ג) כי עזבו המים אשר שם משכנס ובאו ביבשה ובבתים, ד) כי נכרתו כאשר אמר משה למועד אשר קבע לו פרעה. ואייכהארן מצטער ומתרעם כי שום א' מעוברי ארחות ימים אשר כתבו בעניני ארץ מצרים לא השגיח על הצפרדעים, ולא הודיענו דבר זה שבכל שנה ושנה הם מתרבים ובאים ביבשה. ראה עד היכן הגיעה עזות פנים של הכופר הזה, שהוא אומר כי רבוי הצפרדעים ובואם בבתים הוא ענין טבעי במצרים, הנוהג בכל שנה ושנה, אעפ"י שלא היה אדם שהעיד או הזכיר דבר מזה.

מאן: כמו ממאן (דקדוקי 374. §) ורש"י ממאן בזה, ולדעתו אין התבה בינוני פיעל, אך היא שם התאר, והסופרים לא הבינו כוונתו והשחיתו דבריו והשמיטו מלת ואין, ואין ספק כי הוא ז"ל כך כתב: ואין מאן כמו ממאן וכו'. ותלמידי שלום שמעון מודינה מוסיף כי לכך בתחלה כתב רש"י ואם סרבן אתה (שהוא שם התאר), ואח"כ כתב (ואין) מאן כמו ממאן מסרב (שהוא בינוני, ולא כתב סרבן).