שד"ל על שמות · פרק 21 · פסוק 37

כי יגנוב איש שור או שה וגו': החמיר הכתוב בעונש הגונב שור ושה יותר מבשאר גנבים שאינם משלמים אלא שנים. מפני שהבהמות הרועות בשדה נקל הוא לְגָנְבָן, וקשה הוא שתתגלה הגנבה אחר שיטבחֶהָ או ימכרנה; והעונש ראוי שיהיה חמור בערך שהמעשה המגונה קל להעשות, וכמו שכתב רמב"ם (מורה ח"ג פמ"א): ודע כי כל אשר יהיה מהעבירה והחטא יותר נמצא ויותר קרוב להעשות, ראוי שיהיה ענשו יותר קשה, כדי שימנעו ממנו, והענין שאינו נמצא רק מעט ענשו יותר קל; ומפני זה היה תשלומי גונב צאן כפל תשלומי שאר המטלטלים, רוצה לומר תשלומי ארבעה, ובתנאי שהוציאם מתחת ידו במכר, או ששחטם, מפני שמנהגם הוא על הרוב תמיד להיותם בשדות ואי אפשר לשמרם כמו ששומרים הדברים שבתוך המדינה, ומפני זה מדרך הגונבים אותם שימהרו למכרם עד שלא יוָדעו אִתם, או לשחוט אותם בעבור שתשתנה צורתם, ומפני זה היה עונש הענין הנמצא יותר גדול, ותשלומי גנבת הבקר הוסיף בו אחד מפני שגנבתו קלה יותר, כי הצאן ירעו מקובצים ואפשר הרועה לשמרם, ויותר מה שאפשר לגנבם הוא בלילה, אמנם הבקר ירעו מפוזרים מאד, וא"א לרועה לשמרם ותרבה בהם הגנבה; וכיוצא בזה כתב החכם המפורסם Cesare Beccaria בספרו היקר Dei delitti e delle pene, וז"ל: Più forti debbono essere gli ostacoli, che risospingono gli uomini dai delitti, a misura che sono contrarj al ben pubblico, ed a misura delle spinte che gli portano ai delitti. ור' מאיר אומר שור חמשה מפני שביטלו מימלאכתו כלומר שגרם לו נזק לאותו יום או יומים שלא היה שור אצלו לחרוש חרישו; וכן דעת ר' סעדיה.