שד"ל על שמות · פרק 22 · פסוק 30

ואנשי קדש תהיון לי: שלא תאכלו דבר טמא, כגון טרפה, וכן כתוב לא תאכלו כל נבלה וכו', כי עם קדוש אתה לה' אלהיך (דברים י"ד כ"א) (רשב"ם), וכן הוא אומר אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ וגו' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני (ויקרא י"א מ"ג מ"ד) (רמב"ן).

ובשר בשדה טרפה: נ"ל שיעורו, בשר הנמצא בשדה, כלומר טרפה, שטרפה חיה את הבהמה, ונשארו ממנה איברים על פני השדה, וטעם האיסור לדעת ר' משה הכהן (הביאו ראב"ע) ורמב"ם (מורה ח"ג פמ"ח) ורלב"ג הוא מפני שהוא מזון רע; ודון יצחק אמר (בשטת רמב"ן) שהוא מוליד מזג רע ומושחת; ונ"ל כי אכילת המאכלות הפחותים, כגון בשר הנשאר ממה שטרפה החיה, וכן אכילת הנבלה והשרצים, לא תפרד מתכונה נפשית פחותה ושפלה, ואדם האוכל מאכלות כאלה שלא ע"ד ההכרח הוא אדם פחות וגרוע, הבלתי מרגיש במעלת האדם, והוא קרוב לנפול בכל מיני פחיתיות ומעשים רעים; ובהפך אדם המכיר מעלתו איננו קרוב כ"כ להתגאל במעשים מכוערים; על הכוונה הזאת נ"ל שצותה התורה להיותנו אנשי קדש, ושלא נשקץ נפשותנו במאכלים הגרועים, ולכך הוסיפה לכלב תשליכון אותו, כלו' אל תשוה עצמך לכלב, כי הטרפה והנבלה הן מאכל הכלב, לא מאכל אדם; וביותר היתה התורה צריכה לרומם את נפש בני ישראל, כי עד אותה שעה היו בתכלית השפלות והשעבוד, ואין ספק כי גם מעלת נפשם ירדה מטה מטה; ועוד כי היה מכוונת התורה ג"כ להבדיל את ישראל משאר אומות, לבלתי ילמדו ממעשיהם; והנה היתה צריכה לרשום בלבם רוממות מעלתם על שאר גוים, כדי שלא יתערבו בהם, ואיסור המאכלות גרועים גם הוא מועיל לזה, ולפיכך קראה התורה להתרחקות ממאכלות כאלה קדושה, ותלתה הדבר בהיותנו אנשי קדש ועם קדוש, הכל לרומם נפש ישראל, ולהרחיקם עי"ז מהתערב בגוים, ומהכשל בפחיתיות.