שד"ל על שמות · פרק 25 · פסוק 29

מה שפירשו רז"ל ורש"י בכלים האלה נראה שכן היה בבית שני, ואין נראה שהיה כן במדבר.

כף: מסתמא שהוא כפוף ככף היד, וכן בתמיד פרק ה' והכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק ג' קבים; וכיוצא בזה כף אחת מלאה קטורת. א"כ הקערה פשוטה או עמוקה פחות מן הכף, כי אמנם פשוטה ממש לא יתכן שתהיה, כי שרש קער מורה בערבי עומק (ומזה קערורית) ואע"פ כן הכף כפופה ועמוקה ממנה.

הקשות: במשנה הגונב את הקסוה, א"כ איננו לא הסניפין ולא הקנים שהם קבועים וקשה לגונבם, אבל הם כלים קטנים לנסך בהם, כאמרו ואת קשות הנסך, ומנקיותיו כולל יתר כלי הנסוך. והקעורות והכפות לכבוד השלחן שלא יחסר בו מה שדרכו להנתן על השלחנות אע"פ שלא היה תשמישן לצורך השלחן, כמו שגם הקשות והמנקיות שהיו לנסך לא היה תשמישן לצורך השלחן אלא לצורך המזבח.

ומנקיותיו: תרגום סורי ומַנִיקיָתָא דמֶתנַקֵא בהין, ונסך לא תסכו עליו, תרגום סורי ונוּקָיָא לָא תְנַקוּן עלוהי, א"כ מנקיות ל' נסך וכן יוסך בהן ל' נסך כתרגום אנקלוס; הן אמת כי סכך ל' כסוי; אבל הקנים שהזכיר רש"י לא היו מכסים לא את השלחן ולא את הלחם. מניקתא הוא ג"כ תרגום סורי של לוג, ופירש בר באלול שהיא מדה הנקראת בערבי כאשאת והוא מחזיק 2 Cyathos. והנה התבאר כי הקשות והמנקיות אחיות, והן מדות הלח או כלים קטנים להחזיק משקים, ונראה כי המנקיות גדולות מן הקשות, מאחר שהמנקיה היא כשיעור לוג, והכאשאת אינה אלא 2 Cyathos. וטעה בר באלול באמרו שהיא היא, ויש חלוק ביניהם בשיעורם.