שד"ל על שמות · פרק 30 · פסוק 4

על שתי צלעותיו תעשה על שני צדיו: היום כ"ה תמוז תרי"ט נ"ל שהכוונה שתים שהן ארבע, שתי טבעות על שתי צלעותיו, אך לא שתים בין הכל, אלא שתים מכל צד, כמו שהיה בארון ובשלחן ובמזבח העולה, כי ודאי בטבעת אחת מכאן ואחת מכאן (כמו שפירש ר"י בכור שור) לא היה נכון לשאת אותו, כי יהיה מתמוטט ומזדעדע, ומה שלא נכתב בהדיא ארבע טבעות, אינו אלא לאהבת החלוף, ע"ד מנהג לה"ק לכפול הענין במלות שונות. הלא תראה כי בכל אחד משלשה כלים שנזכרו בהם בדים הלשון משונה תמיד, בארון כתוב (כ"ה י"ב) ויצקת לו וכו' ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות וגו', ובשלחן כתוב (כ"ה כ"ו) ועשית לו ארבע טבעות זהב ונתת את הטבעות על ארבע הפאות וגו', ובמזבח העולה (כ"ז ד') כתוב ועשית על רשת ארבע טבעות נחשת על ארבע קצותיו, ואח"כ כתוב והיו הבדים על שתי צלעות המזבח, וכאן במזבח הקטורת שנה ג"כ בלשונו ואמר שתי טבעות, ולא אמר ארבע טבעות, אבל פירש שתהיינה על שתי צלעותיו כלשון הנאמר במזבח העולה, ושם היו הטבעות ד' ולא ב', וחזר ופירש על שני צדיו, כלו' ב' מכל צד. אח"כ מצאתי שכן היא ג"כ דעת דון יצחק, שהיו שם ד' טבעות, אלא שהוא אומר שהיו על הזויות, וזה אפשר, אבל אין ספק כי צלעותיו איננו זויותיו, ואולי המתרגם בחר לתרגם זיוייתיה, כי היה הענין מתמיה וזר להזכיר הצדדים שתי פעמים תכופות, אך באמת אין מלת צלע מורה כלל על הזוית.