שד"ל על שמות · פרק 2 · פסוק 10

ותקרא שמו משה ותאמר וגו': דון יצחק מפרש ותקרא שמו שאמו קראה לו שם, לא בת פרעה, ומפרש משיתיהו מָשִית אותו (כמו יְלִדְתִנִי, לְבַבְתִנִי) ומביא ראיה לזה מחסרון היו"ד אחר הת"ו. ואמנם אחר שהיה לְבֵן לְבַת פרעה, ושהיא לא ידעה כי המינקת היתה אמו, הנכון כי בת פרעה קראה לו שם. ומ"מ משה היה שמו (ולא שם אחר כגון מוניוס כדברי ראב"ע), כי mo בל' מצרי מים, usce מֻצָּל, והנה משה ענינו מֻצָּל ממים. ומזה היה כי המתרגם האלכסנדרי במקום משה כותב תמיד ???? (Mo-yses) להיות תחלת גזרתו Mo-isce, וכן יוסף פלאויוס כתב כי המלה מורכבת מן Mo-yses, שענינו מֻצָל ממים (Jablonsky וראז' וגיז'.) גם Clemens Alexandrinus (Strom. L. I) כתב כי המצרים קוראים מוישה לכל העולה מן המים וחי. ול"נ כי פעל מָשָה בעברי משם משה נגזר, והשרש הזה לא נמצא אלא להוראת ההצלה מן המים, ימשני ממים רבים (ש"ב כ"ב י"ז, ותהלים י"ח י"ז), ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג י"א), ופירש אח"כ איה המעלֵם מיָם. ולא שנגזר הפועל משמו של מרע"ה, אלא אומר אני כי כל מי שהיה נופל אל המים וניצול היו המצרים קוראים לו משה, ומזה למדו גם בני ישראל בהיותם במצרים ובנו להם פעך משה להוראת ההצלה מן המים. ותלמידי מוהר"ר מ"מ אומר כי אמרו מָשָה מפני שכבר היה להם פעל מָשַךְ שגם הוא קרוב בהוראתו לפעל מָשָה; וזה נכון. ומזה היה כי פעל משה בלה"ק אין הוראתו הצלה מן המים דווקא, אלא משיכה בעלמא, ולפיכך אמר כי מן המים משיתיהו, ימשני ממים. והכורם אומר כדון יצחק, והוא מוסיף כי לא נתגדל משה אצל בת פרעה, אלא אצל אמו, ומפרש ויהי לה לבן לאמו, כי לא קבלה שכר היניקה, אבל בקשה שתחזיר לה בנה. וזה רחוק מן הדעת מאד, שיאמר ויהי לה לבן על אמו, והיל"ל ותשיבהו לאמו, או ויהי עם אמו, וכיוצא בזה; גם מ"ש אח"כ ויצא אל אחיו משמע שלא היה אצל אחיו.

כי מן המים משיתהו: היא אמרה בל' מצרי, והכתוב אמר בלה"ק, והזכיר פעל משה להיותו ל' הנופל על הלשון.