שד"ל על שמות · פרק 7 · פסוק 17

כי אני ה': כי אני ה' המדבר אליך ע"י משה ואהרן, כי לא מלבם.

ונהפכו לדם: ראיתי להזכיר כאן שטת ר' נפתלי הירץ וויזל בענין מכות מצרים: כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים נחלקות לד' סדרים, בכל סדר שלש מכות, ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, השני כניס ערוב דבר, השלישי שחין ברד ארבה, הרביעי חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף; וארבעה סדרים אלה הם כנגד ארבעה משפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן ה' דן את עולמו, והן דֶבר, חֶרב, רעב, חיה רעה; והנה כל א' מהסדרים האלה התחיל במופת אחד שהיה מכה קלה, ובא להתרות בם שאם לא ישובו יַכֵּם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו תנין, כנים, שחין וחשך, ואלה הם הנקראים אותות ומופתים, כי עם היותם מופתים ומעשה נס הנה היו לאותות ולסימנים על המכות הבאות אחריהם; ובכל המכות הקדים התראה, ובאלה (תנין, כנים, שחים, וחשך) לא התרה בהן, לפי שאינן מכות, אלא תוכחות והתראות על מה שיבוא אחריהן; זו שטת רנה"ו, עיין בפירוש החכם יש"ר למעלה פסוק ג'. ורשב"ם (למטה פסוק כ"ו) כתב כי משה היה מתרה שתי פעמים בשתי מכות, ובשלישית לא התרה, וכן בכל סדר וסדר, בדם ובצפרדע התרה, ובכנים לא התרה, בערוב ודבר התרה, ובשחין לא התרה, בברד ובארבה התרה, ובחשך לא התרה. ור"י בעל הטורים כתב כי לא התרה בשלישיות, וזהו שאמרו רז"ל מי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה, עכ"ל. ורמב"ן כתב שלא התרה אלא באותן שיש בהן מיתה לאדם.