שד"ל על שמות · פרק 7 · פסוק 11

בלהטיהם: ובמקום אחר כתוב בלטיהם, והכל אחד, כי שרש לוט ולהט שוים, כמו בוש בְהַת, רוּץ רְהַט, מול מהל; ושרש לוט ענינו כסוי והסתר, ונקראו לָטִים או להטים מלאכות המכשפים הנסתרות מהבנת ההמון (artes arcanae) (ראז'), ואולי מזה נקראו המכשפים חרשים ובארמית חרשיא, מלשון חרש (יהושע ב' א') בחשאי, וכן חשאי משרש חשה שענינו כענין חרש והחריש. והנה בתרגום ירושלמי הנקרא בטעות תרגום יונתן קורא לחרטומי מצרים יניס וימבריס, ובבמדבר כ"ב הוא קורא אותם שני נעריו של בלעם; ובמנחות (פ"ה א') נקראו יוחנא וממרא, ובמדרש תנחומא (כי תשא) נקראו יונוס ויומברוס, ובס' הזהר קורא אותם בניו של בלעם; גם Paulus באחת מאגרותיו (II ad Timoth. 3. 8) הזכירם ואמר שחלקו על משה (כל זה מבוקסטורף, ערוך ארמי ותלמודי עמוד 945), ונמצא זכרונם גם בספרי העמים הקדמונים כגון פליניוס (Lib. 30 cap. 1.): וכן Est et alia magices factio a Mose, et Jamne et Iatape, Iudaeis pendens. Ego ille sum Carinondas, vel Damigeron, vel Moses, כתב Apuleius (in apologia) vel Iamnes, vel Apollonius, vel ipse Dardanus, vel quicumque alius post Zoroastrem et Hostanem inter Magos celebrates est. וכן Eusebius הביא דברי Numenius Pithagoricus שהזכיר יניס וימבריס חרטומי מצרים שחלקו על משה (והוא קורא את משה Museus) (כל זה מקלער' וראז'). והנה בענין מעשה החרטומים ר' חייא בר אבא (סנהדרין ס"ז ב') אמר בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן קצת מן המפרשים הסכימו שבאמת עשו החרטומים מעשה למעלה מן הטבע ע"י כשפים, וראב"ע כתב שלא היה אלא אחיזת עינים, כן דעת י' ד' מיכעאליס כי החרטומים לקחו נחשים נרדמים ובלתי מתנועעים ונראים כמקלות וע"י השלכתם ארצה נעורו ונראים כתנינים, ועדיין יש במצרים אנשים הבקיאים במלאכה זאת, ובפרט במין Vipera הנקראת haje, כמו שהביא Cahen. ודעת Eichorn (De Aegypti anno mirabili) כי גם מעשי משה כך היו באחיזת עינים, וראז' השיב: Verum uti vix credibile est, Mosen sibi persuadisse, se ejusmodi artificio, satis in illis terries communi, posse regi ejusque ministris imponere, ita nec very est simile, illum, in aula educatum omnique doctrine Aegyptiarum imbutum, ignorasse, Magis istam artem cognitam esse.