קריאה במקור

צרור המור על שיר השירים · פרק 4 · פסוק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שניך כעדר הקצובות. כי הגליות והיסורין הבאים על ישראל הכל נרמז במעשה האבות כמבואר במדרש רבה פ' וישלח על קרא דריוח תשימו בין עדר ובין עדר דהיינו שיהיה ריוח בין צרותיהן של ישראל וזהו כוונתו כאן שניך פי' אוכלייך הצרות והיסורין שמכלין אותך הן כעדר הקצובות כאשר נקצבו ע"פ העדרים ששלח יעקב לעשו כן הוא:
2
שעלו. שהיסורין עולים ומסתלקין מן הרחצה. כשרוחצין את כתם העונות כי נאמנים הם בשליחותן:
3
שכולם מתאימות. סיבת שליחות היסורין הוא בכדי לזכך הישראל שיהיו מחוברין להשכינה (מתאים הוא מלשון חיבור) וכן אמרו במדרש שהישראל הם מותאמים להשכינה:
4
ושכולה אין בהם. בכדי שלא ידח ממנו נדח וע"י יסורין כולם יזדככו ויתחברו להשכינה ושום שיכול לא יהיה בהם:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Alshich on Five Megillot, Warsaw, 1862
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268473

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 96af5d8f5663b21d36ce7d5fda9e00de5b42043dafdd9242e6dc6091cad73e8b