קריאה במקור

צרור המור על שיר השירים · פרק 4 · פסוק 5

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שני שדיך. השכינה מדברת ואומרת בא נא וראה כשרותך שהי' לך אז וכל כך גדול היה כשרותך עד ששני שדיך היינו מניקייך והם משה ואהרן וכמו שאנחנו היינו יונקים מהם כמו כן הם היו יונקים מאתנו (כמו שפי' רש"י בקרא דלך רד כלום נתתי לך גדולה רק בשביל ישראל ע"ש) וזהו שאמר שני שדיך הם מניקים אותך דהיינו משה ואהרן. כשני עפרים. היו ג"כ כשני עפרים עופר הוא איל בחור היונק שדי אמו וכמו כן היו משה ואהרן כשני עפרים יונקים שהיו יונקים מאתנו:
2
תאומי צביה. כי אמרו במדרש שתאומי צביה כיון שפירש אחד מהם מדדיהן דדן נסתם כן היו משה ואהרן עם ישראל כאשר נפרשו ישראל ח"ו מיניקת השכינה נסתם יצירת ההשפעה אף מהמניקים:
3
הרועים בשושנים. ומה שזכו להיות שני שדיך ומניקייך הוא רק מטעם שהיו רועים את ישראל הנקראי' שושנים לדרך הטוב וכ"ז שהיו רועים והישראל הלכו בדרך שהיו הרועים מוליכים אותן זכו להיות שדיך ומניקייך:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Alshich on Five Megillot, Warsaw, 1862
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268473

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 96af5d8f5663b21d36ce7d5fda9e00de5b42043dafdd9242e6dc6091cad73e8b