אל תראוני שאני שחרחורת. והוא שחרות גדול כמי שפי' רש"י על אדמדם (ויקרא יג) ותרצו להתייאש מהגאולה הנני אומר לכם שאל תתייאשו מכח זה כי השחרות הוא רק מה ששזפתני השמש ולא בטבע ועתיד להתלבן:
קריאה במקור
צרור המור על שיר השירים · פרק 1 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בני אמי. הן הכנ"י כמאמר חז"ל במדרש לא זז מחבבה עד שקראה אמי וכאן קראן בני אמי כי הטובים אשר חביבין עליו והן האבות נקראין אמי ולכך בניהם אף שאין עושין רצונו נקראין בני אמי:
נחרו בי. הביאו אותי לידי חרון אף:
את הכרמים. וכל כך הביאו עלי חרון אף עד ששמוני נוטרה את הכרמים להשפיע על האומות:
כרמי שלי. היינו בני ישראל לא נטרתי. אמנם אותו החרון עתיד להסתלק כשחרות שזיפת השמש כדכתיב (תהילים ל׳:ו׳) כי רגע באפו חיים ברצונו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Alshich on Five Megillot, Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268473
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96af5d8f5663b21d36ce7d5fda9e00de5b42043dafdd9242e6dc6091cad73e8b