וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי וגו'. פרקא קמא דמועד קטן תלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך שיפטר ממנו פעם אחרת דכתיב ביום השמיני שלח את העם (מלכים א' ז') וכתיב בד"ה וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם וגו'. מכאן לתלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר שצריך ליפטר ממנו פעם שניה. ופירש"י ביום השמיני של חג היינו בעשרים ושתים וכתיב ביום עשרים ושלשה אלמא דבעשרים ושתים ובעשרים ושלשה איפטרו מיניה ע"כ וכן פירש"י ורד"ק בפירוש הכתוב כאן והכי גרסינן עשרים ושלשה בתוספתא דסוכה סוף פ' ד' ובראשית רבה פרשה ל"ה וכן כתבו התוספות בחגיגה פרק אין דורשין וכן כתוב בכל ספרים שלנו ומה מאד יש להפליא על הרי"ף ורבינו ישעי' הראשון מטראני דגרסי במ"ק וביום עשרים וארבעה לחדש וגם על הנמוקי יוסף אני תמיה שפי' כפי גרסתם עיין עליו:
קריאה במקור
מנחת שי על דברי הימים ב · פרק 7 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Minchat Shai
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 71b3789cd64bd76f4241f38af3276c9c33cd4b761bef0f7ea4125f81107b4798