ולזה כוון התנא ג״כ בהא דתנן אע״פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנא׳ ועתה השב וגו׳ ואינו מובן הוכחה זו. דאי מהא שהזהיר ה׳ להשב. הרי הוא רק חזרת הגזילה ולא בקשה ואי מהא שאמר לו ה׳ ויתפלל בעדך. אינו מוכח כלל שיבקש ממנו אלא כך פי׳ המשנה אין נמחל לו מה׳ עד שיבקש ממנו וימחול הוא לו. ואז ימחול לו הקב״ה ג״כ. שנא׳ ועתה וגו׳ ויתפלל בעדך הרי דבעינן לתפלה ורצוי. אלא שבזה שיתפלל אברהם מוכח שהוא מחל לו ואז יועיל התפלה שימחול לו ה׳. והכי אי׳ בגמ׳ שם אפי׳ הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו כו׳ והיינו קרבנות שבין אדם לשמים. ובזה החטא מיירי:
קריאה במקור
הרחב דבר על בראשית · פרק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1a7ab83315a5cdc90a20c4162f399e561d78d424a17341c90ecd9157268f31e4