בכור שור · שמות · פרק 22 · פסוק 8

על כל דבר פשע. רבות' פי' למה באו כל הפרטות האלה:

אשר יאמר כי הוא זה. אחד מאילו שאמר זה הפקדתי אצל והוא פשע ונגנב או אבד וטען שנגנב ונשבע אותו מהשומרין שיטענו כך, אשר ירשיעון הדיינין שיוודע לדיינין שהוא פשע וגנב ישלם שנים לבעל הפקדון ורבות' פי' כי הוא זה שהודה לו במקצת ואומר לו זה אני חייב לך והשאר נגנב או אבד בלא פשיעה או אומר על השאר לא היו דברים מעולם אז חייב שבועה אבל כופר הכל אינו חייב שבועה דנודע דוודאי הדין עמו דאם איתא דחייב לו לא היה יכול להעיז פניו בו לכפור והכי קאמר על כל דבר פשע בין של מלוה בין של פקדון בין בשומר שכר בין בשומר חנם בין בשואל בין בגוזל בין בחובל בו בין שכיר לו שיאמר כי הוא זה שיודה במקצת שייך זה הדין של מעלה שיקרב לשבועה וזהו עירוב הפרשיות שכל הפרשיות נתערבו כאן דעל כל דבר פשע ואשר ירשיעון קאי אשומר חנם לבד שישלם דאין מי שפוטר עצמו בטענת הגניבה אלא שומר חנם לבד והכי פירוש למ"ד ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת דכי הוא זה בשומר שכיר ושומר חינם יליף נתינה נתינה משומר ושואל מדכתיב וכי ישאל ו"ו מוסיף על עניין ראשון ושוכר דיניה אי כשומר חינם אי כשומר שיכר ולמ"ד דלא בעינין הודאה במקצת אלא במלוה סבר דכשם ישלם שנים לא קאי אלא אש"ח כך כי הוא זה לא קאי אלא אמלוה ולא אשאר פרשיות אבל בפקדון מעיז ולפיכך אפי' כופר הכל צריך לישבע ובשכיר נגזל ונחבל פליגי ר' יודא ורבנן בפרק כל הנשבעין דלר' יודא דכי הוא זה קאי אנגזל ואנחבל ואשכיר: