אם עבד יגח השור. ואין חילוק בין נוקב מרגליות למרקד בי קובי וזהו מידה בתורה שלעניין מיתה אין חילוק בין קטן לגדל כמו שכתוב מכה כל נפש אדם כל דהו נפש לא שנא מוכה שחין שהרג נשיא ישראל ול"ש נשיא ישראל שהרג מוכה שדינם שוה. ונתן להם לעבדים הכתוב כפי ערך נקבה דאשה ועבד כי הדדי נינהו דגמר לה לה מאשה ורבות' פיר' שהוא לשון קנס אבל הא תימה לי שנותן בשביל עבד יותר מבן חורין דבן חורין דמי ניזק או דמי מזיק ופעמים שהוא זקן ואין דמיו רק דבר מועט ועבד אפי' זקן ל' איכא למימר פעמים נמי שהוא מחמיר בבן חורין יותר מבעבד כשהוא שוה יותר דעבד אפילו שוה מאה מנה אין לו אלא שלשים ונראה דלכך נתן הק"ב קיצבה בעבד שהוא רגיל בין הבהמות לשמרן וליתן להם מספוא וממיתות אותו ואתו לאנצויי שזה יאמר עבדי שוה כך וכך וזה יאמר עבדו אינו שוה כי אם כך ונתן הק"ב קיצבה דלא אתו לאנצויי אבל בן חורין מילתא דלא שכיחא הוא:
קריאה במקור
בכור שור · שמות · פרק 21 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Bekhor Shor, Leipzig, 1856
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001931068
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 2089 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 253752d8e162b470001b1d6fcb0cd9ec3b834a4a3238e172b9c13b9477188667