בכור שור · בראשית · פרק 6 · פסוק 8

כי נחמתי כי עשיתים. וכן נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' וכן וינחם ה' על הרעה. ומקשים על כל אילו לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ויש לך להבין כי בג' דרכים הנחמה באה כי פעמים אדם נודר לחבירו לעשות לו טובה או רעה ומתחרט בעצמו ואינו עומד בדיבורו ואע"פ שיש לאל ידו לעשות אבל אינו רוצה וזה כזב שכוזב לו, ופעמים סבור שיכול לעשות לו ואין לאל ידו לעשות ומתנחם בעל כרחו מחמת האונס ועל אילו שתים הוא אומר לא איש אל ויכזב אלא דברו מקים ובן אדם ויתנחם מחמת שאין לו והוא כל יכול, ולפי שהיה אומר לו בלק מה דבר ה' כלו' חזור מן הברכה לקללה לכך ענה לו לא איש אל ויכזב שלא יעמוד בדיבורו כי כל דבריו אמת ובן אדם ויתנחם מחמת שאינו יכול להעמיד כי לא קצרה ידו, אבל יש נחמה שלישית שאינה באה מחמת שנודר אלא מחמת אותן שנודרין לו כגון אם ידבר הק' על גוי וממלכה להרע להם כמו על אותן של ננוה ודאי מדעת כן הוא אומר אם יעמדו במרדן ואם שבו ישוב מחרון אפו ויטיב להם ודברו הוא אמת, וכך הפך אם אמר להטיב להם והם קלקלו וזהו כבודו של מעלה, וכן כשברא הק' אדם לכבודו בראו ולשמשו כמו שכתב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכיון שקלקלו הרינו עושה עצמי כאילו נחמתי ואמחם ומ"מ החזרה מהם באה, וכך שאול כשהמליכו מדעת כך שלא יעבור על רצונו של מקום והוא פשע ולפיכך גרמו לו עוונותיו שאעשה עצמי כמנחם, ואע"פ שידע מתחלה שיקלקלו כי הכל גלוי לפניו בראם כדי שיוסרו בהם אחרים ולא יקלקלו מעשיהם: