בכור שור · שמות · פרק 15 · פסוק 26

ויאמר לו אם שמוע תשמע. בקולי כלו' שם שם לו חוקים ומשפטים שאמ' שבחוקים ומשפטים חייו תלויים והזהירם עליהם:

כל המחלה אשר שמתי במצרים. לפי שדרך בני אדם להיות מתפחד מן הפורענות שהוא רואה בא על חבירו שם לפניהם מחלה של מצרים שראו והיו יראים ממנו:

כי אני ה' רפאיך. כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקנו שלא יבא עליו שום חולי כן אני אשמר אותך שלא תבא לידי חולי כמו שהמתקתי לך המים שלא יזיקו לך וכן הזהיר הק' על ישראל נבילות שקצים ורמשים ובהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים שהם מזיקים וממיתים גופו של אדם כי האוכלם נמאס ומזוהם וגם הפרישן מנגעים מזבין ומזבות ויולדות ונדות ומנבלת אדם ובהמה ומנגעי אדם בתים ובגדים שכל אילו מביאין אותן לידי זיהום כי כל דבר שהכתוב קוראו טמא מיאוס הוא כי טמא לשון מיאוס כמו שכת' ביחזקאל (ד') והיא בגללי צואת אדם תעגינה לעיניהם ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אלמא טמא לשון מיאוס וכן אמרו רבות' כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא מפני שהוא מיאוס כשידיו לחים הלחם נמאס מליחלוחית מי ידיו ומביאין זה הפסוק לראיה ככה יאכלו את לחמם טמא שהוא לשון מיאוס וזהו כי אני ה' רופאיך שהפרישך מכל המיאוסין הללו כי המיאוס מביא את האדם לידי חליות וכן הוא אומר (שמות כ״ג:כ״ה) ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ואינו אומ' כי אני ה' רופאך שתהי חולה וארפאך דא"כ הוי קללה. ומשום ר' עובדיה זצ"ל שמעתי והסירותי מחלה כלו' אני אברך לחמך ומימיך שאתן לך בשיפוע מאכל ומשתה וגם אסיר מחלה מקרבך שתהיה ברי ותוכל לאכלו כי מה יועיל שיפוע המאכל אם לא תוכל לאכלו הגה"ה: