ומשה אהרן וחור עלו. עמו כדי לסמוך ידיו כי היה יודע שאם היה מניח ידו יהיו נרתעין בני המלחמה ויתגברו בני עמלק כמו שכת' שאם ירים ידו מתגברין ישראל שיודעים שהם נוצחין ומתגברין. וכאשר יניח ידו. כלו' אם יניח ידו יתש כחם כי יאמרו אין אנו מתגברין וגבר עמלק ולפיכך היו סומכין ידיו ולא היה מניח את ידיו וגבר ישראל כדכת' [ויהי ידיו אמונה קיימי בחזקם וכן (ישעיה כ"ב) יתד במקום נאמן פי' מקום חזק וכן (תהילים ק׳:ה׳) דור ודור אמונתו קיומו הגה"ה] ויהי ידיו אמונה ולא גבר מעולם עליהם עמלק כי לא הוצרך להניח וכן פי' הפסוק לפי שהיה יודע משה כי כאשר יניח ידו וגבר עמלק וכאשר ירים וגבר ישראל לפיכך העלה אהרן וחור עמו שלא יניח:
קריאה במקור
בכור שור · שמות · פרק 17 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Bekhor Shor, Leipzig, 1856
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001931068
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 2089 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 253752d8e162b470001b1d6fcb0cd9ec3b834a4a3238e172b9c13b9477188667