בכור שור · בראשית · פרק 1 · פסוק 26

נעשה אדם. כלו' נתקן אדם את האדם העתיד לבראות שתהא צלמו צורתו ודמותו מאוימת להיות מושל ושליט כמו שהוא אומ' וירדו:

בצלמינו כדמותנו. שהיא מאוימת להיות מושל ושליט על כל, ולא שזו דומה לזו כי איך לתת דמיון ודמות ותמונה למעלה כדכת' כי לא ראיתם כל תמונה וכן אל מי תדמיוני ואשוה וכמו אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ובאיוב הוא אומר העיני בשר לך אם כראות אדם תראה, בתמיה:

ומה שאמר הכתוב עיני ה', הדום רגליו, יד ה' אינו אלא לשבר את האזן שיבין בראייה בהלוך ובלקיחה דאין דרכם רק בעינים ורגלים וידים לפי שלא ראה מעולם אדם עניין אחר, ומה שכתב (יחזקאל א׳:כ״ו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כך היה נראה בעיניו על עניין החזון כמו חלום שנראה לו שהוא רואה ואינו רואה דהא כתי' כי לא יראני האדם וחי כלו' ולא שום דבר חי ונדמה לו כאדם, שלא להבעיתו בדבר שאינו רגיל לראות, שהקב"ה ופמליא שלמעלה מדמין עצמן בכל עניין שירצו להראות לאדם כדאמר בתלמוד אידמי ליה כפרשא, אידמי ליה כדיבא, וטרדינהו גבי ר' חייא באליהו, וכן אידמי ליה כזונה גבי ר' מאיר בע"ז, וכן הוא אומר וביד הנביאים אדמה כלו' אני מדמה עצמי בכל עניין שאני רוצה ולפיכך אינו אומר בצלמינו כדמותינו אלא ע"ד האיום ואעפ"י שאין האיום שוה מ"מ דימהו הכתוב כאדם שאו' הפרעוש הלז בין הפרעושים כהמלך בין האנשים ואינן דומין זה לזה וכ"ש כאן:

ועוד יש לפרש בצלמינו כדמותנו כלו' שהיה הכותב מפרש לאותן שמדבר עמהן אמר הק' נתקן את האדם בצלמינו כדמותינו שאנו מתקנין בו עכשיו על עצמו ועל אותן שמדבר להם היה אומר, ולשון עושה הוא לשון תיקון ואינו לשון בריאה כמו שפי' לעיל:

והאי דנקט לשון רבים דרך הכתוב לומר ליחיד לשון רבים ולרבים לשון יחיד ולזכר לשון נקיבה ולנקיבה לשון זכר כמו הכא שאומר על אדם וירדו והיה לומר וירדה:

ואם יאמר לך מין בשביל ג' חלקים הוא אומר לשון רבים וזה האדם לשון אומנ"א בלע"ז (uomini, Menschen) ומדבר על כל אדם הנולדים ולכך הוא אומר וירדו כי זה הוא פשט הפסוק, אמור לו והלא משמואל לבדו אמרה בעלת אוב ראיתי אלקים עולים מן הארץ, ובני פלוא אליאב ובני דן חושים, לרבים לשון יחיד כמו (יהושע ב' ד') ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו, ולזכר לשון נקבה כמו (דברים ה' כ"ז) ואת תדבר אלינו, וכמו (ירמיה ד' ל') ואת שדוד מה תעשי, ולנקבה לשון זכר כמו (שופטים ד' כ') ויאמר אליה עמוד פתח האהל אע"פ שיש לומר שעמד כמו לעמוד:

ויש תיבות חציים לשון זכר וחציים לשון נקבה כמו ויחמנה (בראשית ל' ל"ז) וישרנה (ש"א ו' י"ב). ואין להם להביא ראיה מאלקים קדושים, אלקים קרובים, כי גם שם פקרו המינין וגם יש לומר להם כי דרך הק' לימלך בפמליא שלמעלה שלו כמו שאמר מיכה (דה"ב י"ח) ראיתי את ה' יושב על כסא וכל צבא השמים מימינו ומשמאלו ואמר מי יפתה את אחאב ויעל וגו', וכן באיוב ויהי היום ויבאו בני האלקים ויבוא גם השטן ונשאו ונתנו באיוב, וכן בדניאל והנה מיכאל שרכם אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ושר מ"פ עומד לנגדי, ואומר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא, והכא נמי לבש הק' דרך ענוה ואמר ה' נתקן את האדם להיות מושל הבריות ורוצה אני שתאותו לעשותו שליט לפי שנתתי לכם ממשלת הבריות, כשהוא אומר מיכאל שרכם ושר יון תמצא שכל אומר ואומר יש לה שר לפיכך איני רוצה לעשות ממשלה אחרת אלא ברצונכם ולכך אמר נעשה אדם נתקן אדם להיות מושל כמו שאומר נעשה פקיד ומלך ואינם בוראים אותו אלא כמה שניאותים לו עושים אותו פקיד או מלך, וכן המלאכים עשו אותו שליט שנאותו לדבר ולכך הוא אומר נעשה, אבל על הבריאה הוא אומר ויברא אלקים את האדם את האדם אשר יצר כולם לשון יחיד כי הבורא הוא יחיד ומיוחד ית' ויתעלה זכרו:

ולפתיותם יש להשיב שאומר' שעל שהם ג' חלקים ולכך אומר לשון רבים ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו אי אתה מודה ששלשתם שוה ודעתם שוה וכח אחד להם א"כ למה הוצרך לומר לחבירו נעשה אדם להזהירם ולהזמינם הלא גם להם היה זה הדעת והמחשבה ולמה נטל עטרה על חבירו להזמינם שהפסוק אומר ויאמר נעשה אדם משמע שהאחד הזמין את חבירו וא"כ אין דעתם שוה ולפי דבריהם היה להם לומר ויאמרו נעשה אדם ואז היה משמע שכולם באו באמירה אחת ובמחשבה אחת נמצאו דבריהם הבל וריק: