בכור שור · שמות · פרק 34 · פסוק 6

ה' ה'. אני שהייתי בלא תחלה אני הוא שאהיה באין סוף ותכלית ובשם זה אני משלם גמול טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים ולכך אמרו ב' פעמים נפרע מן הרשעים דכתיב (נחום א׳:ב׳) נקם ה' ובעל חמה, ומשלם שכר טוב לצדיקים דכתיב (תהילים קמ״ו:ט׳-י׳) ה' אוהב צדיקים ודרך רשעים יעות וכתיב (לעיל ט"ו) ה' איש מלחמה אלא שהק' פורע מן הרשעים בשם זה וכתיב (תהילים קמ״ז:ו׳) מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ הא' מדת הדין והא' מדת הרחמים ואני אדון בעולם הזה ובעולם הבא. ואגדה אומרת אני ארחם קודם דין אני ארחם לאחר גמר דין ולכך י"מ שהם שתי מדות וארך אפים מדה אחת וי"מ ארך אפים שתי מדות וזו מדה אחת:

אל. דין שופט צדק כמו עד האלהים יבא דבר שניהם:

רחום. שמרחם על העניים ומצילם זו היא מדת רחמנות:

חנון. שייך לומר אפי' לעשירים ושאינם מצילם כמו (תהילים ל״ז:כ״א) צדיק חונן ונותן שמי שנותן מתנה חונן כמו (בראש' מ"ג) אלהים יחנך בי וכמו (במדבר ו׳:כ״ה) יאר ה' פניו אליך ויחונך שאני נותן לכל חי די מחסורו:

ארך אפים. לרשעים שאיני ממהר ליפרע מהם אולי ישובו ויבקשו רחמים ונסלח להם וארך אפים לצדיקים שאני מאריך ומגדיל עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא:

ארך אפים. לפי הפשט שאיני ממהר ליקח נקמתי מן החוטא שאיני ירא שינצל מידי כי כל זמן שארצה אקח נקמתי שאין מידי מציל אבל עני בן אדם כשהוא שולט על חבירו שעה לו רעה לוקח מיד נקמתו אם יוכל לפי שאינו יודע אם יהיה יכולת בידו למחר:

ורב חסד. שאני מרבה מדת חסד על מדת פורענות כמו שאמרו רבות' מרובה מדה טובה ממידת פורענות ואני מכריע כף החסד לזכות בני אדם:

ואמת. שאני מבטיח אני מקיים וכל דברי אמת אם אין אדם פושע בעצמו: