וימת כל מקנה מצרים. דא"כ היה לו לומר למחר ימותו ואינו אומר כי אם דבר ודבר משמע שימותו מקצתם חציים שלישיתם וגם מצינו בברד שהיה להם מקנה עדיין כדכת' הירא דבר ה' הניס את מקניהו ואשר לא שם וגו' עזב את מקניהו מכלל דהוו להו מקנה אבל משמעות הפסוק כך הוא כמו שפי' וימת כל מקנה מצרים וימת כל ממקנה מצרים וסיפיה דקרא מוכיח כדכת' וממקנה ישראל לא מת אחד כלו' שהרי ממקנה בני ישראל לא מת אחד ורש"י פי' כי אומ' במכילתא שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שבשדה כדכתיב במקנך אשר בשדה אבל בבתים לא היה דבר והכי קאמר וימת כל מקנה מצרים אשר בשדה ופי' דהיראים הניסו מקניהם בבתים, והדבר מגומגם בעיני דנר' שהוא רוצה לומר שלא נשאר מקנה רק ליראים ובברד מצינו שהיה מקנה אפי' לשאינם יריאים דכתיב ואשר לא שם ושמא גם לשאינם יראים היה מקנה ע"י מקרה שלא הוציאום אותו יום. נראה לי לפי שאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים דנר' שהוא ירא מהם אמר הק' אתה ירא להמית יראתם עתה אמור להם שאשלח דבר ביראתם לעיניהם:
קריאה במקור
בכור שור · שמות · פרק 9 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Bekhor Shor, Leipzig, 1856
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001931068
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 2089 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 253752d8e162b470001b1d6fcb0cd9ec3b834a4a3238e172b9c13b9477188667