שד"ל על במדבר · פרק 35 · פסוק 33

ולא תחניפו את הארץ: אין ענינו שענדען (תרגום רמבמ"ן), ואף אל להראות לעינים הפך האמת (כדברי המבאר), אבל שרש חָנֵף ענינו השחתה וקלקול, ותאר חנף ענינו בלשון מקרא איש נשחת ורע מעללים, וטעם לא תחניפו את הארץ כי העברות הגדולות גורמות קלקול באדמת הגוי החוטא ומביאות על הגוי כלו רעות וצרות, ובפרט הרעב, כמו שאמר ישעיה (כ"ד ה') והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק, וירמיה (ג' ב' ג') ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים ומלקוש לא היה, וקודם לכן אמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא, כלומר אם יהיו בני אדם מחליפות נשותיהם זה לזה, אז תתקלקל הארץ ההיא ויבוא עליה רעב. והנה שפיכות דמים היא עברה שאין למעלה ממנה, על כן גם היא תקלקל את הארץ, וכן אמר המשורר (ק"ו ל"ח) וישפכו דם נקי וכו' ותחנף הארץ בדמים. - ורק בדורות האחרונים נשתנה שמוש שרש חנף ואמרו יחניף בחלקות (דניאל י"א ל"ב), וכן בלשון חכמים חנופה ענינה חלקת לשון, כידוע, אך אין זו הוראת השרש בלשון המקרא. וגיז' אומר כי חנף נגזר משרש טנף, וקרובים לזה דברי ר"ש פרחון שכתב: כי לא לפניו חנף יבא, והארץ חנפה, לשון טומאה, ואח"כ כתב: יצאה חנופה, לעשות חונף, לשון טנוף. ומנחם בן סרוק פירש יחניף, יחייב. והחכם Gussetius בחשבו כי חנף בלשון מקרא אחד הוא עם חנף שבלשון חכמים, חשב כי השרש מורכב משתי מלות חֵן פֶּה, וכן חשבתי אני בילדותי, ובאחד משירי שכתבתי זה שלשים שנה אמרתי:

וּבְנֵי הַצֶּדֶק וּבְנֵי תֹם וָיֹשֶר

לֹא יַשִּׂיגוּן לָעַד כָּבוֹד וָעֹשֶר.

כִּי אֵין בִּשְׂפָתָם חֵן; כִּי מַה הַחֹנֶף?

אֵינֶנּוּ רַק חֵן פֶּה. וָאֵיךְ יִמְצָאוּ

רָצוֹן וָחֵן, אִם הַחֹנֵף יִשְׂנָאוּ?