שד"ל על במדבר · פרק 23 · פסוק 22

כתועפות ראם לו: תועפות משרש יעף, וענינו חוזק ותוקף, שייעף אדם להתגבר עליו, וכן תועפות הרים. ומלת לו חוזרת לישראל, ה' הוא לישראל כחוזק הראם, וקרוב לזה פירש ראב"ע למטה כ"ד ח'. ודעת כי הסופרים שבשו לשון הפסוק המובא שם בראש הדבור, וכתבו אל מוציאם, במקום אל מוציאו, ועשו כן מפני שהוא אומר באותו דבור: ואל יטעון טוען בעבור מ"ם אל מוציאם, וחשבו כי אולי כך היה כתוב בספרו של ראב"ע אל מוציאם שם (כ"ד ח') כמו כאן, ואין הדבר כן, אלא כוונת הראב"ע כך היא: ואל יטעון טוען, אם פירושך מתישב כאן (כ"ד ח'), איננו מתישב למעלה (כ"ג כ"ב), כי שם כתוב מוציאם בל' רבים; כי אמנם כן משפט הלשון, כשמדבר על העם מדבר בלשון רבים ובל' יחיד אפילו בפסוק אחד, כמו והם תכו (ל' רבים) לרגליך ישא (ל' יחיד) מדברותיך, עד אנה ינאצוני (ל"ר) העם הזה (ל"י). ודע כי בראב"ע כ"י על קלף שבידי משנת קס"א כתוב בראש הדבור (למטה כ"ד ח') אל מוציאו.