עכשו שנסדר המחנה צוה על שלוח הטמאים וצוה לשלח גם הזב וטמא לנפש, בעבור קדושת המחנה, כי ה' מתהלך בקרבו. וכשהיו יוצאים למלחמה (דברים כ"ג י"א) היו מצווים עוד על קדושה יתרה, שאפי' רואה קרי היה יוצא, וגם לעשות צרכיהם היו יוצאים, אבל בהיותם בעריהם, המצורע לבדו היה משתלח, כמו שמפורש בו בדד ישב וגו', מה שלא נכתב בזב ובשאר טמאים.
קריאה במקור
שד"ל על במדבר · פרק 5 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0f5745ce2b79eb29b945a83711a7aa686b416f3cb5b766ba078c44a92d1657b9