שד"ל על במדבר · פרק 18 · פסוק 1

תשאו את עון המקדש: כיון שהתרעמו על מיתת כל הקרב, השיבם שהעונש אינו אלא לעושה בזדון, אבל אם בשוגג על זה ישגיחו הכהנים, ואם לא ישגיחו הם ישאו עונם.

את עון כהונתכם: עון המקדש בקריבה ונגיעה, ועון הכהונה בעשיית העבודה, ואנקלוס תרגם תסלחון, כלומר תגרמו סליחה להם. ענין הסליחה מתורגם בלשון שבק חוץ מכאן ומישעיה נ"ה ז', כי שרש שבק צריך שיהיה אחריו זכרון החטא או העון, ושם (כי ירבה לסלוח) אם היה אומר למשבק לא היה הענין מובן, וכאן לא היה אפשר לתרגם בלשון שבק, כי היה צריך לעשותו הפעיל, ואין השרש הזה נוהג בהפעיל, אבל שרש סלח הוא נוהג בל' ארמית בפיעל (ארי מסגי לסַלָחָה הוא מקור מן הפיעל) ובהיותו פיעל יתכן שיכלול גם הוראת ההפעיל, וכן בס' ויקרא י' י"ז נשאת את עון העדה, לְסַלָּחָא.