משאת משה על אסתר · פרק 3 · פסוק 5

הורה כי יותר יתפעל האדם ע"י ראות עיניו מעל פי מגידי אמת כי הלא על כל אשר ספרו לו לא כעס עד ראה בעיניו ואז וימלא המן חימה וזהו וירא המן וכו' וימלא המן חימה מש"כ לשמוע אוזן גם הורה גודל גאוותו כי עבדי המלך לא עלתה חמתם רק על בלתי עשותו אפילו אחת מב' הדברים כריעה והשתחויה וזהו לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו וכו' ולא נאמר לא יכרע וישתחוה אך הוא לא היה מתרצה כי אם בשתיהם יחד ועל העדר שתיהן יחד היה הכעס וזהו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו ולא אמר משתחוה לו כי מאנה הנחם נפשו בהבצר א' מהנה וע"כ וימלא המן. עוד יתכן במה שארז"ל שנתן ע"ג בכליו ובזה יאמר כי כל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים לא על הע"ג שבבגדו שע' ע"ג המה כ"א להמן בשביל עצמו כי כן צוה בשבילו המלך גם בלי הע"ג אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחו' סתם אף אם יסיר הע"ג וז"א לשון עתיד ע"כ אמר לו מדוע אתה עובר וגו' וטענתו לפנים היתה אשר הוא יהודי ויהרג ואל ישתחוה לע"ג ע"כ לא הלשנוהו למלך כי יאמר כי לא צוה על הע"ג ישתחוה אשר הוא יהודי ע"כ סירבו יום יום ויגידו להמן יעשה לראות היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם אשר הוא יהודי כלו' שעל הע"ג האסורה ליהודים הוא ויראה הוא אם יעמדו דבריו שיסיר הע"ג מבגדו יראה אם אז יכרע וישתחוה כדבריו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו לבדו כי עשה כן שהסיר מבגדו אז וימלא המן חימה והנה ראוי לשים לב מה נשתנה פסוק זה מאשר לפנים כי שם נאמר וימלא המן על מרדכי חימה ופה לא הזכיר שמו ויתכן כי הפסוק שאחריו הוא נותן טעם לו' מה שאמרתי סתם ולא אמרתי על מרדכי הוא כי ויבז בעיניו לשלוח יד וכו' ושפך חמתו על כל היהודים אך באומרו לפנים על מרדכי הוא כי שם היה אח' שהיו כל ישראל להשמיד להרוג וכו' לחדש י"ב הוא חדש אדר ומה שנתמלא חמה עתה לא היה רק על מרדכי לבדו לכלותו מהר ולבלתי האריך לו עד יום מועד: