וישמע משה לקול חתנו, אין הכונה שעשה כן מיד כי גם יתרו לא נתן לו עצה לעשות כן מיד, אלא אמר שבאורך הזמן יצטרך לעשות זאת פן יבול, וכן מצינו שלא מינה משה השופטים אלא בשנה השנייה בנסעם מחורב שנאמר ואומר אליכם בעת ההיא לא אוכל לבדי וכו' (דברים א' ט'), מן הטעמים שנכתוב שם, אבל עתה שמר משה עצת חותנו בלבו לעשות על פיו בעת הראוי, ונכתב הפסוק הזה כאן כדי לגמור ענין ביאת יתרו ועצתו שלא להפסיק בינתים, אף שלא היה זה אלא בשנה השנייה, כדרך פסוק ובני ישראל אכלו את המן וכו' (לעיל ט"ז ל"ה), והראיה על זה כי בעלותו ההרה הוצרך למנות תחתיו אהרן וחור, ואמר לעם מי בעל דברים יגש אליהם (לקמן כ"ד י"ד), ואילו כבר מינה השופטים, הלא הם היו יכולים לשפוט את העם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 18 · פסוק 24
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4