ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 43

במרכבת המשנה אשר לו, מלת מרכבה הוא שם לסוס או לכל בהמה שירכב אדם עליה, ויש שהוא שם כולל לסוסים רבים עם העגלה הנהוגה על ידיהם, והכלל כשיש פועל רכב אצל שם מרכבה יורה על הבהמה בלבד, כי אין רוכבין על גבי העגלה, אבל כשבא אצלו פועל אסר או רתם וכדומה או שנזכרו הסוסים וגם הרכב אז כונתו על העגלה עם הבהמות, ולכן כאן וירכב אותו במרכבת המשנה פירושו שהרכיבהו על הסוס השני אשר למלך, ההולך אצל הסוס אשר רוכב בו המלך, והוא מיועד לאיש הראשון במעלה אחר המלך:

אברך, כמו הברך והא"לף תחת ה"א כמו שמצינו אשכים ודבר (ירמיה כ"ה ג') שהוא במקום השכם, וענינו שקראו לפניו שכל איש יכרע על ברכיו, כמו שצועקים לפני המלך לומר לעם כי לו תכרע כל ברך, וכך היה המנהג לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, כמו שהיו כורעים להמן בעבור כי גדלו המלך:

ונתון אותו, מקור במקום עבר, וע"י זה נתן אותו על כל ארץ מצרים: