ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 49 · פסוק 13

זבולן לחוף ימים ישכן, לפי שבירך את יהודה שלפניו שיתעשר ע"י נצוחו במלחמות, גם ע"י ארצו שתהא מבורכת להוציא יין הרבה ודי חלב עזים, וכן ברך את בניו שלאחריו קצתם בזה וקצתם בזה וקצתם בשניהם, לכן אמר שזבולון לא יהיה כל כך איש מלחמה כאחיו, גם לא תהיה ארצו טובה כשל אחיו כי ישכון לחוף ימים בארץ מלחה ומלאה חול, אבל ברכו שיתעשר ממשאו ומתנו שעיקרו הוא על מבואות ימים, במקום שיש נמל לספינות, ויפול חלקו במקום טוב ונאות למשא ומתן, כי בחלקו היה החלזון שצובעים מדמו צבע התכלת, והוא היה חשוב משאר צבעים להשתמש ממנו למלכים, וכן אמרו חז"ל (שבת דף כ"ו ע"א) יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה, ושני אלו המקומות היו מקומות של נמל בים המערבי כנגד חלקו של זבולון, וזה שמם עוד היום, וכן היו עושים סחורה במין דג הנקרא טרית, שלא היה נמצא רק בחלק הים שנפל בגורלו, גם החול שבשפת הים שבחלקו היה חשוב ומובחר משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה (כמ"ש חז"ל בספרי על פ' ושפוני טמוני חול ובמגילה דף ו' ע"א, ועיין בהקדמה), ובירכו יעקב שעל ידי זה יתעשר, ועל כוונה זו אמר ג"כ וירכתו על צידון, לפי שאנשי צידון היו נודעים אז לסוחרים גדולים כדכתיב סחר צידון עבר ים מלאוך (ישעיה כ"ג ב') וכתיב בושי צידון כי אמר ים מעוז הים וכו' (שם ד'), וכן ברכו משה ואמר שמח זבולון בצאתך, בים לסחורה, כי שפע ימים יינקו וכו', ולא הוצרך יעקב להזכיר צור כי היא היתה באמצע גבולו, אבל צידון היא לצד צפון א"י להלאה מצור, ואמר שגם היא תסחר עמו כי סוף גבולו יהיה אצלה, וא"כ שיעור הכתוב כך הוא, זבולון (אע"פי שהוא) לחוף ימים (לבד) ישכון, (והיינו שאף שיש לו שדות וכרמים אינם חשובות כ"כ, עכ"ז) והוא (לבדו) לחף אניות (ישכון, כי ישכון שבמאמר הראשון מושך עצמו ואחר עמו) וירכתו על צידון (באופן שמחמת האניות הרבות אשר יבאו לארצו יתעשר), ואמר ימים בלשון רבים, כי שאר השבטים עם שלצד מערב היה הים גבולם, עכ"ז לצד מזרח לא היה להם ים, אבל זבולון לצד מזרח הנה ים כנרת יגבלהו: