ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 6 · פסוק 20

כי ישאלך בנך, במקום אחר הביא הכתוב שאלת הבן שנאמר והיה כי ישאלך בנך מחר וכו', (שמות י"ג י"ד), והוא בפרט על מצות הבכורות, וכן למעלה ממנו כתוב והגדת לבנך ביום ההוא וגומר, שהוא תשובה על עשיית הפסח, ובשניהם נזכר יציאת מצרים לנתינת טעם, וכמו שפירשנו שם, אבל כאן מתפשטת שאלת הבן על כל חקי התורה ומשפטיה, ששואל מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאין להם עבודות וחקים כאלו, והשיב גם כן תשובה זו שאנו חייבים בעבודות הנפלאות החלה שהן נשגבים משקול דעתו של אדם בעבור שהשם נהג עמנו ככל נפלאותיו והוציאנו ממצרים בדרך יוצא ממנהג הטבע, וכמו שיתבאר:

מה העדת, על מה יעידו ויורו המצות שבעבור כן נקראו עדות, כגון מזוזה ותפילין והמועדות ומה ענין החקים שנקיימם בלי לדעת טעמם, ומדוע נצטוו המשפטים האלה שאין הדעת מחייבתן:

אתכם, אין לדיוק בזה אתכם ולא אותו, כי כן סדר הקבלה, השם יצוה לאבות והם יעתיקו מצותיו לבנים, אבל בדברי השואל מה העבודה הזאת לכם, יפה דקדקו לכם ולא לו: