ויקרבו, פי' כאשר קרבו ימי ישראל למות קרא לבנו ליוסף, והיה זה בשנה האחרונה לימיו, וענין הקריבה למות כי הרגיש בעצמו אפיסת הכחות ויתרון החולשה ואינו חולה אבל ידע כי לא יאריך ימים, ולכן קרא לבנו ליוסף וצוהו על קבורתו, ואח"כ שב יוסף למצרים, כי לרוב עסקיו לא היה יכול להתרחק זמן רב מעיר המלוכה, ולקץ ימים נתבשר שאביו חולה, ואז בא שנית לפניו עם שני בניו כדי שיברכם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 47 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויקרא לבנו ליוסף, ולא צוה על קבורתו לאחד משאר בניו אלא ליוסף, לפי שאמר לו האל ויוסף ישית ידו על עיניך, וידע מזה שבודאי יהיה יוסף קרוב אליו במיתתו, אבל שאר בניו אפשר שיהיו רחוקים ממנו ביום מותו, ועוד לפי שיוסף שלח להביא את אביו מצרימה, על כן צוהו שיחזירהו למקום שהוציאו משם, כי הוא גרם יציאתו מארץ הקדושה:
אם נא מצאתי חן בעיניך, בעבור היותו שר ומושל נהג בו כבוד ודבר לו בלשון בקשה:
חסד ואמת, חסד הוא דבר שאינו חיוב, ואמת הוא לקיים דבר החסד ההוא:
אל נא תקברני במצרים, בתחלה אמר עיקר תכלית הבקשה בכלל, ובפסוק הסמוך פרט ואמר איך יהיה זה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4