ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 17 · פסוק 11

כי נפש הבשר בדם הוא, בא ללמדנו למה חייב כרת האוכל דם, שאם תאמר שהוא דבר נתעב וטמא, למה יותן על מזבח ה' הטהור על כן פי' שאין הדם בעצמו מגואל, אלא שאסרו באכילה לפי שנפש כל בשר בדם היא, כלומר התחברות הנפש אם הבשר הוא על ידי הדם, שבו תפעל נפש כל מין ומין, שמכח הנפש יתנועע הדם תנועתו ויחיה את הבשר, וכן יש בדם חלקים דקים לאין מספר ממינים שונים המתפעלים מכחות הנפש הרבות, ודם כל בעל חי משונה מדם בעל חי ממין אחר כפי ערך נפשו הנטועה בו, שתפעול בדמו פעולות הצריכות למין זו ולכן אסרתיו לישראל באכילה, וכמו שאפרש (פסוק י"ד):

נתתיו לכם על המזבח, גזרתי שיזרק למענכם על המזבח:

כי הדם הוא בנפש יכפר, בעבור הנפש שהיתה קשורה בו יכפר על הנפש שחטאה: